הכירו את יניב בלומשטיין. מתגורר בקיבוץ משמר הנגב, נשוי לסילביה, עם שלוש בנות בוגרות, שבעה נכדים, ועוד אחד בדרך, בקרוב מאוד
ספר קצת על עצמך
אני עובד בגד"ש השקמה כבר כמעט עשרים ושבע שנים – זהו בית קמה במשמר הנגב, בן שני קיבוצים. אני מתעסק בריכוז הפלחה בשקמה, ובניהול כוח האדם של האיגודים: הכנת שטחים לתפוחי אדמה, גזר, פפריקה, רוזמרין, רימונים, חוחובה – כל מה שמצריך עיבודים כבדים, זה אני.
איך הגעת לתחום החקלאות?
אני בן קיבוץ משמר הנגב, ועוד בימי בית הספר (בהם זה לא היה כמו היום – פעם היה היום בשבוע שהוא יום עבודה, בו לא היינו לומדים אלא הולכים לעבוד, כל אחד בענף שלו), היה יום בשבוע שבו עסקתי בתחום, ובחופשים היו יותר ימים כאלו – ומאז, אני פה כבר 40 שנה.
איך נראה יום העבודה שלך?
העיסוק הישיר שלי זה גידולי הפלחה: אנחנו מגדלים כ-20 אלף דונם חיטה ושעורה, ועוד כ-5,000 דונם קטניות בכל עונה. בגדול, רב שנתי זה המחזור הבא בתכנון, ובכל עונה אנחנו עובדים הרבה מסביב לשעון – הולכים ביום ראשון בבוקר, וגומרים ביום שישי בצהריים, עם עבודה רציפה. כל הלוגיסטיקה, כל מה שקורה בשדה – דלק, אוכל, החלפת משמרות, הבאת זרעים ועוד – הכל מכל קורה במשך כל היום.
גם כשחוזרים הביתה, יכול להיות שנחזור אם יש תקלה מסויימת הדורשת טיפול דחוף. בגדול, כשיוצאים לעבוד אנחנו מודעים לכך שהעבודה היא 24 שעות, אבל כמובן שאנחנו גם לוקחים בחשבון את מזג האוויר, כמו למשל אם החורף בצורתי או לא. בהתאם לכך, אנחנו מגיבים על מה שקורה בעונה.
מה אתה הכי אוהב ביום העבודה שלך?
אני מהאנשים שלא יכולים לשבת – אני תמיד מתעסק במה שאני הכי אוהב לעשות. למשל, קציר חיטה. באירועים כאלו, הכי כיף לשבת על הקומביין ולסגור עונה של מעקב בשטחים, חיפוש מזיקים, טפיול במחלות, השקיה, סגירת קווים, והכל כדי שנגיע להפי אנד – הקציר. אין כמו התחושה של קציר חיטה ושעורה!
מה היא חקלאות בשבילך?
כמו שכבר אמרתי, קשה לי לשבת במקום. אני לא אוהב את העבודה המשרדית, ולכן תמצאו אותי מסתובב בין תיקוני כלים, התעסקות בשדה במגוון פעולות שונות ובקיצור – אני כל הזמן מתעסק עם דברים, ורצוי שלא בישיבה.
היום שלי לא רגיל – אני מתחיל כל יום בשש בבוקר, וכבר בשעה הזו אני נמצא בבית קמה (מזכיר לכם שאני גר במשמר הנגב). אני מגיע הביתה בד"כ בסביבות חמש-שש בערב, אבל כשאנחנו בעונה, זה גם יכול להיות תשע-עשר בלילה.
עכשיו התחילה עונת הדישון, והיא גם עונה, ממש כמו הקציר והזריעה. כמובן שכולם, כולל אני כבר התחלנו לדשן – ומחר נעבוד 24 שעות, החל מהשעה 4 בבוקר נהיה עם העובד הראשון, אותו יחליף עובד אחרי בשעה 16:00. בזמן הזה אנחנו נדחוף דשן, דלק ואוכל בשדה עצמו, וכמובן דאגנו שתהיה שמירה בלילה על ידינו.
אם כל הפעילות שם, אז גם אני שם. אני אגיע הביתה ב-22:00 ואדע שזה ממש לא חד פעמי, כי צריך לעקוב, לבדוק ולמלא את הנגרר. זה דורש לא מעט זמן של תפעול, על אחת כמה וכמה בחושך שיכול להכפיל את הזמן. אני מגיע לקראת המילוי, ופעם ב, נעצור, נשתה כוס תה, ונמשיך – אלו החיים בתחום, ואני אוהב את העשייה.
