לעתים נראה שעולם החקלאות זורם בדמינו, אך במקרה של מירון שיפר זה מוכח – הכירו את החקלאי שעזב קריירה בחינוך כדי לחזור לשורשו, תרתי משמע
ספר לנו על עצמך
שמי מירון שיפר, בן 49, יליד קיבוץ וחבר כפר מסריק ונשוי עם 4 ילדים. מהבחינה המקצועית לימדתי ביולוגיה בתיכון במשך 7 שנים ולאחר מכן הייתי מנהל קהילה ומזכיר בקיבוצים במשך 13 שנה.
לפני כשנה, חזרתי לנהל את הגד"ש של כפר מסריק לאור יציאת שני מנהלים לפנסיה.
איך הגעת לתחום החקלאות?
כבר מהילדות אצלנו בקיבוץ (בערך בכיתה ז') היינו הולכים בסוף כל יום לעבוד בחקלאות, והמשכתי גם הרבה אחרי. עד גיל 28 עבדתי בגד"ש, ואז עברתי ללמד ביולוגיה בתיכון.
מה גרם לך לחזור לחקלאות?
אני אוהב לעבוד עם אנשים, ותחום ההוראה היה בשבילי תחום מאוד טבעי. באיזשהו שלב, הבנתי שמתאים לי לאתגר את עצמי וללכת לחינוך של אנשים מבוגרים יותר. למעשה, ישנם הרבה תחומי חפיפה בין חינוך לבין עבודה בקהילה: אתה עובד עם אנשים בהתווית דרך והובלה של תהליכים, ואתה צריך להשתמש בכל המיומנויות של תקשורת יחסי אנוש, וזה סל כלים מאוד דומה.
המעבר הראשון היה מחקלאות להוראה ומהוראה לניהול קהילה, ועכשיו אחרי 13 שנה של ניהול קהילות, הרגשתי צורך לאתגר את עצמי בשנית והחלטתי שהכיוון יהיה ללכת לתחום היותר חקלאי-עסקי, ובאמת כשנפתח מכרז לניהול הגד"ש של כפר מסריק, לקחתי את ההזדמנות מבלי להסס
מהם התחומים שאתה עוסק בהם במהלך עבודתך?
הניהול של הגד"ש הוא קודם כל ניהול של יחידה כלכלית שאמורה להביא רווחים לקיבוץ.
הניהול למעשה נחלק ביני לבין המספר 2 שלי. המגדל אחראי על הצד המקצועי החקלאי,
והתפקיד שלי הוא הניהול בהיבטים גם התפעוליים, גם ברמת קביעת מדיניות, הסכמים, חוזים ניהול כוח אדם וכו', כך שלמעשה, האחריות על הצלחת הגד"ש תלויה בי ברמה הפורמלית. ברמה הלא פורמלית, אנחנו צוות שכולו מחויב למשימה והעבודה מתנהלת בשיתוף פעולה עם הרבה אנשים נוספים בצוות.
לכפר מסריק יש מעל 4,300 דונם של גידולי שלחין. אנו מספקים שירותים דרך השותפות ומגדלים לעוד שני קיבוצים. בסה"כ, הצוות שלי מטפל ב-8000 דונם של שלחין בכל שנה.
הגידולים המרכזיים שלנו זה כותנה, תירס תחמיץ, חומוס, בוטנים, אבטיחים וגרעינים, ובשנה האחרונה התחלנו להיכנס לגידולים של בצל, אבטיח ללא גרעינים, קינואה, דלעות ומלונים ולמעשה, אנחנו מחפשים גידולים שהם חדשים מבחינתנו כדי לנסות ולהרוויח.
איך נראה יום העבודה שלך?
יום העבודה שלי מתחיל בדרך כלל בשש וחצי ולפעמים מוקדם יותר, ובדרך כלל נמשך עד שעות אחר הצהריים. לפעמים ישנן עונות שבהן יום העבודה לא נגמר ונמשך גם לתוך הלילה, אבל הממוצע הוא עבודה משש וחצי עד חמש.
יום העבודה שלי הוא מגוון וכולל למעשה קביעה של אילו משימות יבצע כל אחד מהעובדים במהלך היום, פיזור של העובדים לשטח, מתן מענה לתקלות, ישיבות עם משווקים, עם ההנהלות שיש לנו פה בקיבוץ וישיבות עם חקלאים נוספים שאנחנו משתפים איתם פעולה. ישנן גם שעות עבודה מול המחשב, בעיקר בתחומי החשבונאות וההזמנות.
יום העבודה שלנו הוא דינאמי, ואנו נותנים מענה לדברים שמתפתחים בשטח. זה לא כמו במפעל שבו אתה יודע מתי אתה עולה למשמרת ומתי היא נגמרת – יום העבודה שלנו משתנה לפי העונה ותנאים נוספים.
מהו ענף החקלאות בשבילך?
קודם כל, זאת אהבת ילדות. אני מאוד מחובר לטבע ולחקלאות, ואצלי, ציונות היא לא מילה גסה. אנחנו רואים בעבודת האדמה וחיבור לקרקע דרך אמיתית, ואני אישית רואה בכך הזדמנות לקיבוץ שלי להמשיך להתפתח.
אם אני אצליח והגד"ש יוכל להעביר רווחים לקיבוץ ברמה שתתרום להתפתחותו, אז אפשר להגיד שיש כאן שילוב בין משהו שמחובר אליי ברמה הערכית וגם כמסלול ההתפתחות האישי שלי, שלשמחתי משתלב היטב ביחד. אני גם רואה בכך מקום שבו אני מתפתח וגם רואה ברכה בהיבטים האידיאולוגים.
החקלאות היום נמצאת במקום מאוד מאוד קשה: האתגר הוא מאוד מאוד גדול, היכולת של חקלאים להרוויח מחקלאות באופן מכובד בימינו מאוד מוגבלת ודורשת הרבה מאוד תעוזה ונכונות להתנסות בכל מיני דברים – האמת היא שבגידולים הקלאסיים בכל התחומים, אין רווחיות גבוהה.
יצירת הליכים שבהם נעיז, נתנסה ונשנה, יכולה להתקיים אם רק יש צוות שמבין את זה ומוכן לעשות מה שיצליח, ופה אני אומר שלמזלי, יש כאן צוות מדהים המורכב חצי חצי מחברי קיבוץ ושכירים שעובדים איתנו כבר הרבה מאוד שנים. כל אחד מהם הבין את המשימה העומדת בפני הגד"ש, וכך אני פשוט מרגיש שאני עובד עם שותפים מלאים בדרך שכל אחד מהם עושה מכל הלב את המקסימום שזה יצליח. האנשים פה יירתמו לעבודת לילה בלי בעיה, והם אפילו מתנדבים יותר ממה שצריך בפועל.
אין ספק שמבחינת היבט המחויבות הזה ממש כיף לי. אני מנהל צוות שקל לנהל אותו, הוא מאוד מאוד חיובי, ואני חושב שההצלחה שאנחנו כבר רואים את אותותיה הכלכלית שייכת כולה לצוות המדהים הזה.
בסופו של יום, המסר שלי הוא שמנהל גד"ש הוא רק המנהל, ובלי הזרועות בשטח הוא לא יכול להצליח. גם המנהל הכי טוב בעולם חייב צוות שאפשר לסמוך עליו והוא מחויב, בטח בעולם שבו סיכויי ההצלחה קלושים, מה שרק מגביר את ההערכה שלי כלפי הצוות הנפלא הזה.
