במרחבי מרחביה מִתנשאים כמה מגדלים ראשונים מסוגם, שברבות השנים הפכו לאייקונים, הבולטים בשטח ומזוהים עם המורשת המקומית ואף הלאומית
אחד מהם הוא הסילו, שבנייתו מחוץ לחצר הקואופרציה החלה בסוף שנת 1927_ בצמוד לרפת הראשונה, שנבנתה קודם לכן. בימים אלה יקבל המגדל את הכבוד הראוי לו ויזכה לשלט הסבר. זהו מגדל–ההחמצה הראשון בארץ. הוא נבנה מבטון לפי תכנית אמריקאית שהמליץ עליה האגרונום שלמה צמח, והותאם לצרכים המקומיים ע״י המהנדס החקלאי, מומחה מארה״ב לרפתות ולמחלבות בשם מרדכי קסלמן, שחתום על תכנית הבניין המפורטת מאפריל 1927_. גובהו 10.5 מטר והקוטר שלו 5.5 מטר. כשנתיים עמד ללא שימוש. בשנת 1929 החל שלמה צמח מ״תחנת הניסיון החקלאי״ של ההנהלה הציונית בא״י, בניסיון לזריעת למעלה ממאה דונם תירס ירוק מיוחד להחמצה, ובאוגוסט אותה שנה החלו להזין את 54 הפרות בתירס כבוש במשך שישה חודשים. הניסיון, שבחן את תהליך התסיסה והתאמתו למבנה העגול של הסילו ולגובהו, וכן את זן התירס העדיף ואת הרכיבים התזונתיים לשיפור החלב, הצליח במלואו ופתח דרכים חדשות למשק החלב.
במשך השנים נבנה מבלוקים סילו נוסף לצד זה הראשון וגבוה ממנו, אך כשהרפת החדשה שנבנתה מצפון לקיבוץ, החליפה את הרפתות הישנות, נבנה שם סילו שלישי, הניצב שם עדיין. כשעלתה לדיון הכוונה להרוס את צמד מגדלי הסילו שלא היו נחוצים יותר, עלתה דרישה להותיר במקומו את מגדל הסילו הראשון, כעדות למורשת המשקית של ישראל ושל מרחביה בפרט. ואכן, באמצע אפריל 1983 נהרס רק הסילו החדש יותר. המגדל הראשון עמד בשממונו כמה עשרות שנים, נעזב ובלוי, כשבתוכו נערמה זוהמה רבה.
בחודש אפריל השנה שיפץ את המבנה הנטוש פארס, צעיר תושב נצרת, ששכר חלק מהרפת הראשונה ואת הסילו הסמוך – כדי לשכן במבנים הישנים עסק לשיווק חומרי בניין. בתאום עם הגורמים המתאימים בקיבוץ, הוא ניקה ושיפץ על חשבונו באופן חלקי את הסילו; החליף את גג הרעפים, יצק בטון ברצפה והסיר את פיר הפח החיצוני שמט לנפול, שהגן בעבר על פתחי הכניסה. למעשה, המבנה לא עבר תהליך שימור מסודר, אולם בשלב זה נעצרה ההזנחה.
שלמה שדיאור, איש גידולי השדה ורכז המשק לשעבר בקיבוץ, מזכיר את תפקידו של הסילו בימיו הטובים: כדי לספק מזון במהלך השנה לפרות חולבות מעלות גירה, קיימות מספר שיטות לשימור המזון. אחת מהן היא ההחמצה. קוצרים ירק בעת הבשלתו, קוצצים אותו לנוחיות הפרות וכדי להקל על תהליך השימור. הסילו הוא למעשה מכון ייצור לתחמיץ. מכונה בעלת סכינים ומדחף, קיצצה את הירק לגודל 3-4 ס״מ ואילו עובדי הפלחה הידקו ברגליהם את הירק כדי להוציא ממנו חמצן. התחמיץ הועבר לתסיסה אנ-אירובית ולאחר מספר שבועות היה מוכן להאבסת הפרות. הסילו העגול הוא אחת מצורות האיחסון וכיום מאחסנים תחמיץ בבורות מצופי בטון, ומהדקים באמצעות טרקטור.
בניסיון ההיסטורי שערך בתחילת הדרך האגרונום שלמה צמח, המילוי של קציצי התירס נעשה בצורת משפך, גבוה מסביב לקיר ויורד בשיפוע קל אל אמצעיתו של חלל הסילו. בסך הכל הגיע אז עמוד התירס הכבוש לגובה של 9 מטר. את החלל הריק, שנשאר מעל לו, מילאו בקש ושפכו עליו מים, שירחיקו את האוויר שבתוכו. ב-7 באוקטובר 1929, כעבור 53 יום לאחר המילוי, פתחו את הסילו ונוכחו כי שאלת כיבושו של התירס בתהליך התסיסה ושיפור ערכו המזין של התירס נפתרו באופן מוחלט.
רעיונות לנצל את החלל העגול ואת גובהו של המבנה, למשל לספורט אתגרי, או לתצוגה היסטורית, שעלו מצד כותב
שורות אלו, נדחו מטעמים שונים. שלט ההסבר, שיתעד את ראשוניותו של מגדל-ההחמצה שנבנה במרחביה לפני 95 שנה, מטביע חותם במורשת החקלאות בישראל ובמשק החקלאי המקומי, ההולך ונעלם בנוף הקיבוץ.
מקור: הארכיון הציוני המרכזי
