עבודה זו נועדה לבחון, בתנאי הארץ, שיטת קליפורנית לבקרת והכוונת הדישון החנקני במהלך כל עונת גידול החיטה. בנוסף נבחן לשימוש בדשן אוריאה יחודי, עם תוסף המעכב את תהליכי הניטריפיקציה.
בבדיקה צמחית בשלב פנולוגי של 5 עלים, מצאנו שבשתי שיטות הבדיקה: במצוי מימי ובשריפה, כמות החנקן בצמח תואמת את טיפולי הדישון, אך נראה שיכולת האבחנה של הבדיקה במצוי מימי, בשלב מוקדם זה, טובה יותר.
כמו כן, נמצא מתאם מעריכי גבוה בין תוצאות הבדיקה המוקדמת, הן במצוי מימי והן בשריפה, ליבול הגרגרים בסיום העונה. לכן ניתן לעשות שימוש בבדיקות אלה לזיהוי מחסורים בצמח בשלב מוקדם של העונה ולהגיב בדישון להעלאת היבול.
בניסוי זה נמצא יתרון יבול קטן, ולא מובהק, לשימוש באוריאה גרין בהשוואה לאוריאה רגילה.
נמצאו הבדלים בין שיטות היישום השונות. מגמת היבול מגבוה לנמוך: יישום 12 ק"ג\ד' חנקן ביסוד, 6 ק"ג\ד' חנקן ביסוד, 6 ק"ג\ד' חנקן כדשן ראש, ובקורת ללא.
לממשקי הדישון לא היתה, בדרך כלל, השפעה על איכות גרגרי החיטה.