לשיטות עיבוד הקרקע חשיבות רבה בזווית המקצועית והכלכלית, וכן בפרקטיקה החקלאית
למרות חשיבות זו, דומה שאין הנושא זוכה בשנים האחרונות להתייחסות הראויה במחקר ובהדרכה החקלאית, ונראה כי פרט למתי מעט משוגעים לדבר, ועמי קול הבלתי נלאה בראשם, גם לא בשיח המקצועי הכתוב.
לאור מצב זה, ברצוני לנצל במה מכובדת זו ולשתף את ציבור החקלאים בפרקטיקה הנהוגה מזה שנים בגד"ש העמק המבוססת על ניסיון מצטבר רב שנים בשיטות עיבוד שונות במשק גד"ש וירקות גדול. אשמח אם פרסום זה יהיה הזמנה למגדלים נוספים לשתף את ציבור המגדלים בניסיונם, ופתח לדיון מקצועי רציני בנושא.
הפרקטיקה המנצחת של גד"ש העמק
גד"ש העמק הינו שותפות של הקיבוצים גבת, שריד, ורמת – דוד, פועל משנת 2005 ומעבד כ-18,000 דונם שטחי גד"ש (בנוסף לכ-1,500 דונם של מטעים) מגוון הגידולים הוא רחב וכולל גידולי ירקות כמו ברוקולי, בצל, גזר, אפונה, שעועית, תירס ועגבניות לתעשייה, חימצה, חמניות, אבטיח מללי, תירס לתחמיץ כותנה ועוד. כמו כן, גידולי הפלחה (חיטה בעיקר) משולבים ברובם במחזור השלחין.
מערך העיבודים הקיים בגד"ש העמק מבוסס על טרקטור כבד אחד (ג'ון דיר 8345) וטרקטור נוסף (ג'ון דיר 6250R) המשמשים לעיבודי שורה כבדים (בעיקר קילטור ותיחוח עמוק לגזר) בסתיו ובראשית החורף, לעיבודי שורה באביב ולעזרה בעיבודי יסוד (בעיקר דיסוק והחלקה) בקיץ.
בכדי להספיק לעבד שטחים בהיקף כזה, אנו מתחילים בעיבודי יסוד מוקדם ככל האפשר. לאחר התפנות החלקות הראשונות של גידולי האביב מה שמחייב יצירת תכנית זריעה ראשונית כבר במועד זה כדי להימנע ממהלכי עיבוד מיותרים (עיבוד עמוק לתבואות חורף, למשל). לוח העבודה השנתי, הנגזר ממגוון הגידולים, ביחד עם אילוצי הקרקע והאקלים (קרקע חרסיתית כבדה, 550 מ"מ גשם בממוצע) גורם לכך שהשאיפה שלנו היא להימנע, ככל האפשר, מעיבודי חורף בשטחים המיועדים לגידולי קיץ, שכן בחלונות הזמן בין הגשמים בראשית החורף אנו עסוקים בהכנת השטחים ובזריעת גידולי החורף (אפונה, חימצה קטניות לזרעים וירקות) ומאמצע החורף, בשנה גשומה, קשה למצוא חלונות זמן לעיבודי חורף בתנאים טובים.
בנוסף לכך, גם נוכחנו כי בשנים האחרונות, עם השתנות משטר הגשמים, יתכן מצב שבו שטח שיעובד (קילטור או תיחוח) מסוף פברואר ואילך לא יקבל מספיק גשם לאחר העיבוד, ולא תתאפשר זריעה ברטוב.
כלי העיבוד הסטנדרטי לגידולי שורה בגד"ש העמק הוא משתת מיני מערג, כלי זה, שהראשון מסוגו נבנה עבורנו לפני למעלה מ 15 שנה ע"י צ"ח עפולה, בנוי משלוש קורות ברוחב 6 מ' הנושאות רגלי "מיני פראפלאו" בגובה 55 ס"מ, 4 מתלמים הניתנים להסרה ושלוש יחידות נפרדות של מעגילת מוטות ספירלית. רגלי המשתת מסודרות כך שארבע רגליים מטפלות בפני הערוגה (ברוחב עיבוד של כ-150 ס"מ), וארבעת המתלמים פותחים או מחדשים (תלוי בגידול הקודם) את התלמים שבין הערוגות. בגידולים שבהם לא נדרשת ערוגה מוגבהת (כמו אבטיח מללי, למשל) אנו מפרקים את המתלמים ומסתמכים על שמירת עקבות הטרקטור בעזרת G.P.S. העיבוד במשתת מיני מבוצע כמהלך עיבוד ראשון, לאחר גידולי שורה או גידולי פלחה. או לאחר דיסוק במקרה של צורך בהצנעת זבל אורגני, דשן, או שאריות רבות של הגידול הקודם. כלי זה מופעל ע"י טרקטור בעל 250 – 350 כ"ס במהירות עבודה של 6 – 8 קמ"ש.
מניסיוננו, למדנו כי חשוב לעבוד עם כלי זה בטרקטור גדול יחסית, ובעומס לא גבוה, מאחר שלמרות שצריכת הכוח למטר רוחב מעובד קטנה יחסית (כיוון שבשמירה על עקבות קבועים מעובד למעשה רק שטח הערוגה שאינו מהודק) המומנט המופעל על הכלי הרחב בעיבוד עמוק גורם למשיכה צדדית המקשה על שמירת קוו הנסיעה בטרקטור קל מדי.
העיבודים המשלימים למצע זרעים לאחר העיבוד במשתת מיני נעשים בהתאם למצב השטח כפי שמתקבל לאחר העיבוד, בהתאם לטופוגרפית החלקה (בחלקות מישוריות, עליהן קשה יותר לעלות בחורף גשום, משתדלים להגיע למצע זרעים ביבש, בחלקות מדרוניות משאירים קרקע פתוחה למניעת סחף) ובהתאם לגידול המיועד: מזריעה ישירה (לאחר גשמי החורף) במקרה של קרקע נוחה, או מהלך של מעבר עם מעצב ערוגות (בד – שייפר), בקרקע יבשה. אפשרות נוספת, בעיקר כאשר ישנן שאריות רבות של גידול קודם (כמו תירס, למשל) הנה מעבר עם מעגילת שיניים נגררת ברוחב 6 מ'. המעגילה עוזרת בפירור רגבים גדולים לכאלו שיתפוררו ע"י הגשם ואינה מופרעת מקש ומשאריות גידול. שטחים המיועדים מראש לעיבוד חרפי (הצנעת דשן בקילטור, תיחוח וכ"ד) אינם מצריכים כל עיבוד נוסף.
משתת פראפלאו סטנדרטי (8 רגליים, רוחב עיבוד 4 מ') עליו מורכבת מעגילת מוטות משמש לעיבוד עמוק לאחר גידולים בהם ההידוק רב (כמו גזר) וכן כהכנה לגידולים הנזרעים על כל השטח ומצריכים עיבוד עמוק (כמו אפונה, למשל). פתיחת ערוגות לאחר משתת זה מתבצעת גם כן ע"י בד – שייפר, אשר במהלך בודד ומהיר יחסית עם טרקטור של כ 150 כ"ס יוצר ערוגות מעוצבות ומצע זרעים המאפשר, במידת הצורך, זריעה ישירה לאחר גשם.
דיסוק: דיסוק הוא העיבוד העיקרי לקראת גידולי פלחה חורף (כ-7,000 דונם חיטה, שיבולת ותלתן לזרעים) וכן כעיבוד הכנה לפני המשתתים למינם בשטחים המצריכים הצנעת שאריות של הגידול הקודם או הצנעת זבל אורגני (אנו מזבלים כ-2,000 דונם בשנה, בהתאם למחזור), שטחים המיועדים לגידולי חורף עוברים עפ"ר החלקה בארגז מיישר ומעגילת שיניים, וזהו השימוש היחיד כמעט של כלי זה אצלנו. בשטחים שבהם מתקבל מצע זרעים סביר לאחר הדיסוק אנו מנסים להימנע מהחלקה ועוברים עם מעגילת שיניים בלבד במהלך נפרד.
חריש: החריש, שהיה שיטת העיבוד האולטימטיבית במשך שנים רבות, הלך והצטמצם עם הצמצום בשטחי הכותנה (שם חלה חובת חריש להצנעת שאריות זחל וורוד). אך בשנים האחרונות נוכחנו כי לחריש, כאשר הוא מבוצע כחלק ממחזור העיבודים, יתרונות חקלאיים רבים בכל הקשור לסניטציה: מאבק בעשבייה קשת הדברה, עכברים, שאריות קוטלי עשבים ועוד. מסיבות אלו, ולמרות העלות הגבוהה של החריש, אנו חורשים מדי שנה כ-2000 – 3000 דונם מכלל השטח (10-15%).
החריש בעזרת ניהוג G.P.S וביחד עם מחרשה טובה (שלדה של מחרשת יודלא ישנה, 5 ראשים, עם ראשים מטיפוס "צרפתי" של מתכת שובלים מצופים בטפלון), יוצרים פני שטח ישרים לאחר החריש מה שמאפשר לנו פתיחת ערוגות והמשך עיבודים ללא צורך בהחלקה. השימוש בארגז – מחליק, בעיקר לאחר עיבוד עמוק, הינו, לדעתי, הגורם העיקרי, בכל הקשור לכלי עיבוד, לנזקים לקרקע.
אך על כך, במאמר הבא…
