את ספי הכרתי לראשונה לפני יותר מחמישים שנה, בקורס " אורט" לטכנאי מיכון חקלאי
תוך זמן קצר למדתי לעמוד על תכונותיו ולהתרשם מאישיותו השקטה והחברתית. מעולם לא התלונן על קשיים ואת אי הנחת, פטר בחיוך קל.
ברוב השנים שאחרי כן, שיתפנו פעולה רבה בבדיקות, מדידות ומעקבים אחרי טרקטורים וציוד חדש. באלה, התגלו בו מחדש תכונות הסדר והדייקנות. למשל בהקשר ל"ניידת", שהיה רכב מצויד במיוחד לבדיקות טרקטורים וכלים בעבודה בשדה. הרכב היה תמיד מוכן בשטח בזמן ולא חסר בו שום פריט, מדלק לגנרטור, כלי, בורג או כבל שיידרשו לעבודה. הוא ביצע בדייקנות את האירגון והתיכנון של השטח, עם בעלי הציוד וכוח האדם הנדרש. כמובן שלאור הממצאים, הוא דאג לנתח ולפרסם את התוצאות, הנתונים והמסקנות של הבדיקה.
כך עם השנים, התהדקה החברות בינינו מאוד. בשנים ששימש כעורך בטאון ניר ותלם, בילינו הרבה שעות וימים באיסוף חומר, בהגהות ועימוד העיתון. הוא תמיד פעל ביוזמה, באחריות, בחן ובסדר האופיינים לו, ולכן כיף היה לעבוד איתו. בכל ישוב, קיבוץ, אצל קבלן, או יבואן שבאנו אליהם, התקבלנו בסבר פנים יפות ובאווירה נעימה, וזה בזכות שמו הטוב שהלך לפניו. וכאשר כגימלאים, באנו למכון להנדסה, כדי לאסוף חומר, כולם קיבלו אותו, במאור פנים, שמגיע לחבר אהוב ומוערך.
הקשר הקרוב והחברות עם ספי, היו לי לזכות גדולה מאוד.
חבר, אתה תחסר לנו.
שלמה שמואלי.
