החקלאות והמיכון החקלאי באירופה ובמושבותיה, לא השתנו כמעט אלף שנים. לעומת זה, במאה וחמישים השנים האחרונות, נעשה בתעשייה והחקלאות פיתוח ענקי, שהביא אותנו עד הלום. הפיתוח החל עם המהפכה התעשייתית, שהחלה בסוף המאה ה-17. מאז התחיל ייצור של מיכון חדש, שהחליף את עבודת הידיים והבהמות. לדוגמאות: המדישה, שהייתה אבן דרך לקראת הקומביין, שיכול לקצור לדוש וגם להרים ולבלוע אומנים של הגידולים השונים
על פי מרי בליס, נדלה מן האינטרנט, 05.20
המאלמת הקושרת, החליפה את החרמש והמקצרה. הדיסקוס מבצע כיום הרבה משימות. הוא מפורר רגבים ומחסל עשביה לא רצויה, ולאחר הקציר, הוא מפורר את הקרקע, תוך כדי שהוא מקצץ את השלף ומערבב אותו עם האדמה. המזרעות הישנות והאיטיות, הוחלפו בדרילים, שמשמשים עד היום, אם כי מזרעות האוויר (air seeders), הופכות להיות פופולריות משנה לשנה. מיכון חקלאי מתקדם, מאפשר לחקלאים לעבד שטחים גדולים יותר ולקבל יבולים גדולים יותר.
בין האנשים שתרמו תרומה מכובדת לפיתוח החקלאות, אפשר למנות את מר "לותר בורבנק" שקיבל פטנט על שיפור הרבה גידולים, את "ג'ורג' וושינגטון קארבר" שהגה והפיץ את מחזור הזרעים ואת "ג'טרו טול", שהמציא את הדריל.
ההמצאות הבאות נחשבות לאבני דרך במהפכה החקלאית, שרובה החלה באמריקה:
"סטריפר" הכותנה. בשנת 1850 המציא מר "אדמונד קווינסי" את הסטריפר וכלי זה פועל עד היום, במקומות שונים שונים בדרום ארה"ב.
המנפטה. עוד בשנת 1794 רשם מר "אלי וויטני" פטנט על מכונת ניפוט, שהפרידה את הסיבים מזרעי הכותנה.
קטפת הכותנה. הפטנט על מכונת קטיף בעלת אצבעות סובבות, הוצא עוד בשנת 1850, אך מסיבות טכניות, הקטפת לא תפסה תאוצה עד שנת 1940, אשר מאז הוא נפוצה בכל העולם. בשנים האחרונות, פותחו הקטפות שמהדקות חבילות מרובעות, או גלילים והן דוחקות את הקטפות הרגילות להימכר כל דורש.
מחזור הזרעים. גידול של אותו צמח שנה אחר שנה, על אותו שדה, מדלל את הקרקע מחמרי מזון מסוימים, שאותו צמח זקוק להם. מחזור הזרעים, מונע את זה על ידי החלפה לגידולים, שזקוקים לחומרים אחרים ומאוששים בינתיים את החומרים הקודמים.
איסום הגרגרים. האסם הראשון בצורת מבנה גבוה עם מעלית, נבנה כבר בשנת 1842 על ידי מר "גוהן דארט".
ייצור הדגנים. עד אמצע המאה ה-19, באירופה ובארה"ב, נקצרה השחת ידנית עם חרמשים. מכונות קצירה כמו מקצרות מאלמות ומאלמות קושרות, נבנו רק אחרי 1860. את האלומות הובילו אל מקום הדישה, אשר שם הזינו את החומר למדישה בקלשונים, הגרגרים נאספו בשקי יוטה והובלו אל המחסן הפרטי, או אל האסם המסחרי.
ייצור השחת. אמצעי הקצירה ויצירת הערמות, היו זהים לאלה ששימשו את הדגנים, אך החומר הקצור, נשאר בשדה להקמלה, לפני שאפשר יהיה ליצור ממנו חבילות כבושות. המכבש הנייח הראשון, הומצא כבר בשנת 1850, אבל רק אחרי כעשרים שנה, הוא הפך להיות מבוקש. במאה העשרים, חל פיתוח מואץ של ייצור השחת, עם מקצרות בעלות איכשור (קונדישונר), מגובים סובבים רחבים ומכבשים ניידים בעלי נייף. אלה מייצרים כיום חבילות מלבניות וגליליות, בעלות משקל של כמה מאות קילוגרם ואיכות טובה מאוד.
מי שאפשר את הפיתוח הזה, היה מר "אינס" ממדינת איובה, אשר בשנת 1936 בנה מכבש ראשון בעל קשירה אוטומטית. אחריו תושב פנסילבניה בשם "אד נולט", בנה מכבש אחר שהוציא עליו פטנט. החל משנת 1939, המכבשים שידעו לייצר חבילת יפות קשורות בחוטי סיזל ואחר כך בחוטי פוליפרופילן, הפכו ללהיט כלל עולמי.
מחרשות. מר ג'ון דיר, בנה את המחרשה הראשונה בעלת מגרופית מפלדה. שיפור זה היה צעד ענק בתולדות החרישה, עד שהחל משנת 1855, המפעל שלו מכר מעל 10,000 מחרשות בכל שנה.
המקצרות, בשנת 1831 המציא מר "סיירוס מקקורמיק" את המקצרה הראשונה שלו ויותר מאוחר גם את המאלמת הקושרת. כלים אלה כפי שצוין כבר בייצור הדגנים, קידמו את החקלאות בצעדים גדולים.
טרקטורים. הטרקטורים גאלו את החקלאות המערבית מן הסוסים, מן השוורים ומהמון כוחות אדם. בתחילה היו אלה מפלצות ענקיות, בעלות מנוע קיטור, שאותן החליפו מנועי שריפה פנימית. הראשונים היו בעלי גלגלי ברזל, או זחלים מפלדה. את גלגלי הברזל, החליפו הצמיגים ואת זחלי הפלדה, מחליפים זחלי הגומי. מאז יציאת הצ'לנג'ר, שהיה החלוץ בשוק זה, זחלי הגומי נכללים כיום גם בכלים תעשייתיים רבים. את מנועי הבנזין, החליפו מנועי נפט ואחריהם הדיזלים. ששולטים כיום בכל הטרקטורים.
