ככל שהמשאבה הולכת ומתבלה בעבודה, גם הנזילות הפנימיות שלה הולכות וגדלות. כתוצאה מזה גם אחוז הזרימה, או ה"יעילות הניפחית" שלה הולכת וקטנה. אם וכאשר היעילות הניפחית, יורדת אל מתחת לרמה הדרושה ליישום, צריך לשפץ אותה, או להחליפה בחדשה.
מבוסס על פרסום החברה "הידראוליק סופרמרקט"
היעילות הניפחית של משאבה, היא האחוז מתוך הכמות התיאורטית, או מהתפוקה, של משאבה חדשה. מחשבים אותה על ידי חילוק התפוקה הנוכחית, בליטרים (או בגלונים) לדקה, בתפוקה התיאורטית של אותה משאבה, לקבלת אחוז התפוקה. את התפוקה התיאורטית, אפשר למצוא בנתוני המשאבה החדשה ואת התפוקה המעשית, בעזרת מד- זרימה, אשר מודד אותה תחת לחץ. היעילות הניפחית, היא האחוז מתוך היעילות התיאורטית, אשר ניתן לשימוש מעשי.
היות והנזילות הפנימיות גדלות, באופן יחסי ללחץ וכאשר צמיגות השמן יורדת, יש לקחת בחשבון את כל הנתונים. לדוגמה, אם משאבה מיועדת לספק 100 ליטר לדקה, בלחץ של 200 בר, עם שמן בעל צמיגות של 120 Saybolt (מדד של צמיגות השמן), ואילו התפוקה המעשית שלה באותם תנאים, היא רק 94 ליטר לדקה, הרי שהיעילות הניפחית שלה, היא 94%.
כאשר מחשבים את היעילות הניפחית של משאבה בעלת תפוקה משתנה, יש לבטא את הנזילות הפנימיות כנתון קבוע. על מנת להבין את זה, נחשוב על איזורי הזרימה, כמו חרירים קבועים. שיעור הזרימה דרך חריר קבוע, מותנה בשטח החתך שלו, במפל הלחץ דרכו ובצמיגות השמן. מכאן שאם התנאים יהיו קבועים, גם אבדן השמן, במרווחים הפנימיים של המשאבה, בלי קשר לספיקת המשאבה.
