ד"ש ושבת שלום – פתאום הבחנתי בה – ביציאה מהקריה בת"א, פתאום הבחנתי בה
חיילת צעירה במדים, שיער מתולתל, עונדת דרגות רב"ט. אוחזת מקל עיוורים.
מגששת דרכה בזהירות ובמיומנות, עד הגיעה לתחנת אוטובוס על שפת הכביש.
אינני יודע את שמה, אינני יודע את תפקידה. אני כן יודע שחשתי באותו הרגע, התרגשות וגאווה.
התרגשות על נערה עיוורת שלא וויתרה על זכותה לשרת בצבא וגאווה על הצבא היחיד בעולם,
הרואה בשילוביות מרכיבי החברה הישראלית, על גווניה ומגבלותיה – ערך עליון.