ארגון עובדי הפלחה
ניר ותלם 3
מחירון דיגיטלי
נושא לדיון - יוני 2004

 העלאת האיכות - צו השעה

 

ברצוני להתייחס ולדון בנושא שהבטחתי, לי ולכם, שאהיה נודניק בו – נושא האיכות.

מטבעם של גופים כלכליים קואופרטיביים, להיות בינוניים. לא חסרות דוגמות להנחה יסודית זו, ולאו דווקא מתחום החקלאות. ראינו זאת בארץ בנושא תחבורה, תעשייה, בריאות ועוד - ברגע שנכנס אלמנט של תחרות, גופים אלו פרצו קדימה. 

אני אתייחס במאמרי זה לתחום החקלאות בלבד.

ראשית, יש להבחין ולהבדיל בין שותפות קואופרטיבית לבין שיתוף פעולה.

דוגמא ראשונה – תחום תפ"א במדינת ישראל.

בעבר הרחוק, במשטר המכסות , כל מגדלי תפ"א שווקו את תוצרתם דרך מועצת הירקות ותנובה. הגידול היה נפרד וכל מגדל התמודד עם ההוצאות כמיטב יכולתו, אבל השווק היה משותף והיו "פולים" של סוגי תוצרת. "פולים" אלו גרמו לכך שתמיד היה צורך להתיישר עם רמת האיכות הנמוכה שבכל "פול" וסה"כ התוצרת היתה בינונית. תנאי השוק השתנו והלקוחות, בארץ ובחו"ל, דרשו ודורשים תוצרת ברמה גבוהה, מה שגרם, בהדרגה, לפירוק השווק המשותף והתמקדות של המגדלים והשווקים בתוצרת איכותית. שינוי זה גרם בהדרגה לפריצת הענף, לגידולו וחיזוקו, כאשר המפתח בפעילות השוק המקומי וביצוא הינו איכות בלי זיופים ובלי פשרות, על איכות משלמים ועל תוצרת נחותה משלמים הרבה פחות או בכלל לא משלמים.

כל האמור עד כאן, אינו אומר, שאין שיתוף פעולה בענף. יש שיתוף במחקרים, במידע, בלוגיסטיקה ועוד, אבל "הטוב מנצח".

לקח נוסף -  נשברו הסטיגמות שמגדלי תפ"א השתמשו בהם לפני עשור ויותר: "איננו יכולים", "תנאי האקלים בארץ שונים", "הזנים לא מתאימים" ועוד ועוד. מתברר שאנו יכולים והזנים מתאימים ואנו בני תחרות באירופה והענף פורח.

דוגמא שניה – גידול החיטה.

בתחום זה אומר מספר אמירות שחלק מחברי לא יאהבו, אבל בכך אני מקווה שאני מקדים רפואה למכה.

זהו הענף הגדול ביותר בארץ מבחינת שטחי המזרע וגידול החיטה משמש הגידול האולטימטיבי לאחזקת שטחי הלאום ועל כן, יש לדרוש מהמדינה להמשיך להיות מעורבת אקטיבית ולתמוך בגידול, ע"מ לא להוביר שטחים וע"מ להשאיר רווח כלשהו בידי החקלאי. המדינה מעורבת בגידול זה בשני אפיקים: 1) תמיכה ופיצוי לחקלאים כאשר תנאי האקלים פוגעים בגידול.  2) ווסות מחיר החיטה והשוואתו למחיר חיטת יבוא (חיטת היבוא מהווה 80% מסך החיטה למאכל). לחיטה יש מחיר בסיסי אחיד בכל הארץ ויש פרסים וקנסות בהתאם למספר פרמטרים של איכות ויש סף דחייה לכל פרמטר.

עם השנים, ולאור טיפוח זנים ע"י חברות הזרעים, השתפרה החיטה בארץ במספר מובנים: היבולים עלו, העמידות למחלות גדלה ואיכות גרעיני החיטה טובים.

אנו מוכרים את החיטה ב"פול" ארצי, ללא הפרדה בין המגדלים ובין הזנים השונים, כך שאין הומוגניות באיכות החיטה .

 שיטה זו טובה וההליכה ביחד מביאה תוצאות. אך כדי שלא נופתע ביום בהיר אחד ונגלה שאין דורש לחיטה שלנו ורק פעילות רגולטורית של הממשלה מחזיקה אותנו, יש לדאוג שבעלי טחנות הקמח ירוצו אחרינו ויעדיפו חיטה ישראלית, יש להגיע ליותר הומוגניות ולהעלות את האיכות במספר פרמטרים. אני לא מכיר את המושג "אי אפשר", או את הטענה "התנאים בארץ שונים".

עלינו להגדיר יעדים ברורים בנושאים החשובים ולהראות לעצמנו וללקוחות שלנו שהכל אפשרי.

יש להקים צוות חשיבה מתוך הארגון עם מדריכים, חוקרים ולקוחות, שיגדירו יעדים אלו, ואולי יבואו ימים שהחיטה שלנו תמצא מוצא רצוי, ראוי ומבוקש בחו"ל בשנות שמיטה.

 

 

                                                                                        גרשון שליסל

                                                                                  מזכיר ארגון מגדלי הפלחה

 

 

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד