ארגון עובדי הפלחה
ניר ותלם 3
מחירון דיגיטלי
גלבוע טייר סנטר

פרויקט שימור השדמיות בעמק החולה

1/07/2015

השדמית, ציפור המגיעה לארצנו עם נדידת הציפורים מאירופה לאפריקה, מקננת בלב שדות מעובדים, עובדה המציבה אותה בסכנת הכחדה. מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, קרן קימת לישראל וחקלאי עמק החולה חברו יחד במטרה להציל את השדמיות

מדי שנה מגיעה לארצנו אחת הציפורים היפיפיות ביותר. שדמית אדומת הכנף (Glareola pratincola) שמה. ציפור צנועה אך חיננית למדי, כשהיא עומדת על הקרקע צבעה חום כצבע רגבי האדמה, וכשהיא מתעופפת, היא פורשת את כנפיה וחושפת צבע אדום ומרהיב בפנים הכנף, שנתן לה את שמה. השדמית ניחנה גם בסינר התחום בקו שחור עדין המקיף את הגרון, ובליפסטיק אדום המשוך בבסיס המקור.

זהו מין של חופמאי (עוף גדה), ממשפחת השדמתיים, שהתרחק מאזורי החופים. מין חברתי במידה ניכרת, המקנן במושבות של כעשרה עד מאה זוגות. הזכר והנקבה שניהם דוגרים על קרקע חשופה, באחו לח ומישורי עשב לחים בסמוך למקווי מים.

כיום מקננת השדמית בלב שדות מעובדים עם צומח נמוך ליד המים, המהווים תחליף לסביבת המחייה המקורית שלה, שהצטמצמה עד מאוד. שמה של השדמית גזור מן המילה שדמה שפירושה שדה. השדמית אינה מסבה נזק לגידולים, אלא ניזונה בעיקר מחרקים שאותם היא תופסת בתעופה, מעל המים והשדות. היא מזכירה במעופה ובזנבה הממוזלג את הסנונית, ומכאן זכתה בעבר לכינוי נוסף והוא "סנונית השדות". השדמיות מרבות לצוד גם חרקים מהקרקע. בייחוד לקראת עונת הקינון ובעת הדגירה, בני הזוג צדים חרקים בקרבת הקן, ולא פעם נראים הזכרים במחוות יפות, צדים ומגישים לנקבה שבקן מזון, מקור למקור.

קן השדמיות הינו גומה בקרקע, מרופדת מעט בשברי גבעולים יבשים, אבנים קטנות ושברי צדפים. ממנו יבקעו, כעבור 18 יום, 2-3 אפרוחים קטנטנים, אשר יסתובבו בימים הראשונים בקרבת הקן ויתרוצצו אחר הוריהם בחיפוש מזון. כשיתפתחו האפרוחים, כעבור כ-25 יום, הם יתחילו להתאמן בתעופה ובציד.

 


"סנונית השדות". צילום: דרור גלילי.

 

מצב השדמיות בישראל

השדמיות נודדות באביב מאפריקה, צפונה לאתרי קינון באירופה, כשחלקן עוצר כאן, בישראל, בתחילת חודש אפריל, לתקופת קינון המסתיימת בסוף חודש יולי.

עד לאמצע המאה שעברה הוגדר מין זה כחולף ומקנן מצוי בארצנו. מאות זוגות קיננו בעמקים הצפוניים והמזרחיים, במישור החוף ובשפלה. במהלך שנות השישים והשבעים התמעטה האוכלוסייה בקצב מהיר, עד שנעלמה לחלוטין במישור החוף. בסוף שנות השבעים נצפו מושבות של כעשרות זוגות בבקעת כנרות ובעמקים החולה, בית-שאן, יזרעאל וזבולון. הירידה בגודל המושבות ובמספרן המשיכה ובמהלך שנות השמונים נותרו רק זוגות בודדים בעמקים החולה, יזרעאל וזבולון. בשנים אלו, ריכוז הפרטים הגדול ביותר היה בעמק יזרעאל, ליד תל-קישון, מושבה המונה 60 זוגות, שנצפתה ב-1981. מושבה זו הצטמצמה או נעלמה, ובסוף שנות השמונים הוערכה האוכלוסייה כולה בארץ ב-50 עד 100 זוגות דוגרים (פז 1986, Shirihai 1996). בשנים האחרונות האוכלוסייה המקננת הצטמצמה לכדי 15-10 זוגות בדרום רמת הגולן, 15-10 זוגות בעמק בית שאן וכ-30 זוגות בעמק החולה. ב-2012, נצפו ארבעה זוגות גם בעמק יזרעאל.

כיום מין זה מוגדר כמקייץ-מקנן נדיר ביותר ובסכנת הכחדה חמורה כמקנן בארצנו. אך ברמה העולמית מוגדר כמין שאינו בסיכון, על פי נתוני הספר האדום של ארגון ה- IUCN – האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע, על אף העדויות לירידה באוכלוסייה באזורים נרחבים באירופה.

 

מהם הגורמים לירידה באוכלוסייה?

הירידה המשמעותית באוכלוסייה נבעה מהשינוי האינטנסיבי של שטחי ביצות נרחבים לאדמות חקלאיות מודרניות ומתיעוש החקלאות בשנות השישים והשבעים. השימוש המאסיבי בקוטלי חרקים פגע בשדמיות ובמזונן. השימוש בכלים כבדים ונסיעתם בשטח גרמו להרס הקנים בקרקע. זריעת  גידולים בעלי צימוח מהיר, כמו תירס, במהלך עונת הקינון, הפכה את השדות לבלתי מתאימים עבור השדמיות, ובשנים מסוימות גם השקיה רציפה בקו-נוע בהצפת שטחים, גרמה להצפה והרס הקנים. עם הגעת השדמיות לארץ, רוב השטחים החקלאיים נמצאים בשלבים שונים של עיבוד והכנות לזריעות האביב והקיץ. בתחילת חודש מאי, להקות של שדמיות בוחנות את השדות ומחפשות שטח מתאים לקינון, כשבסופו של דבר יבחרו לקנן בשדה שעיבודו החקלאי הסתיים ואין הפרעה של כלים חקלאיים.

 


זכר מגיש חרק לנקבה שבקן. צילום: דרור גלילי.

 

פרויקט ומחקר לשימור אוכלוסיית השדמיות

בשנת 2011 נוצרה יוזמה נפלאה להצלת אוכלוסיית השדמיות בעמק החולה, כפרויקט משותף של מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, קרן קימת לישראל וחקלאי עמק החולה. במסגרת הפרויקט נערך ניסיון הידברות עם החקלאים כדי להגיע יחד איתם לממשק ידידותי יותר לקינון השדמיות, למשל באמצעות תזמון פעולות מסוימות בשדה בהתאם למצב הקינון. במקביל, הוכשרו שטחים לקינון המדמים שדה מעובד, באגמון החולה-קק"ל ובשמורת החולה בסמוך להגעת השדמיות לעמק (מפה 1). השטח נקצר, נחרש בדיסק והושקה בממטרות. כדי למשוך את השדמיות לקנן בשטח הוצבו דגמי שדמיות והושמעו קולות. כל אלו אמנם משכו אותן לשטחים, אך, בסופו של דבר, לא התפתחה מושבת קינון בשטחים שהוקצו.

לאור הניסיונות שכשלו למשוך את השדמיות לקינון בשטחים האלטרנטיביים, התחלתי את מחקרי בהנחייתו של פרופ' עדו יצחקי, באוניברסיטת חיפה, שמטרתו לאפיין את תנאי בית הגידול הנבחר לקינון על ידי השדמיות ואת השפעתם על הצלחת הקינון, מתוך הנחה שמידע רב יותר על המין עצמו ועל תנאי המחייה שלו יסייע במציאת ממשק שימור יישומי ומתאים לקינון, אם בהכשרת שטח אלטרנטיבי לקינון בצורה מתאימה יותר, ואם ביצירת ממשק חקלאות משמר וידידותי לקינון המין בשדות.

פרויקט שימור השדמיות בעמק החולה מהווה כיום מעין פיילוט לשימור אוכלוסיית השדמיות המתרבות בישראל, במטרה ליישם את ממשק השימור המוצלח ביותר באוכלוסיות המקננות בשאר אזורי הארץ. עקב כך החלו לפעול צוותי פעולה נוספים, בהובלת תושבי האזור בעמק המעיינות (בית שאן) וברמת הגולן, העוזרים בניטור האוכלוסייה המקננת ובמהלכי הידברות עם חקלאים.

אנחנו מאמינים כי שילוב של פעילות מדעית, הידברות בין הגורמים בשטח ושיתוף הקהילה המקומית, יביא לאישוש אוכלוסיית השדמיות המקננת בארץ.

 


שדמית צדה חרקים קרוב לדגן המרסס. צילום: דרור גלילי.

 

שיתוף פעולה עם החקלאים – תנאי הכרחי

בעשור האחרון נראה כי לשדמיות בעמק החולה יש משיכה לשטחי הגד"ש של הקיבוצים סאסא ומחניים ולנחלת המושבים מדרום לאגמון, בייחוד לשדות בוטנים. אך לפני שנתיים (2013) הפתיעו השדמיות כשבחרו לקנן דווקא בשדה צפונית לאגמון, השייך לקיבוץ יפתח (מפה 1). שדה זה נחרש וחיכה להמשך עיבודים לזריעה. מושבת הקינון עמדה בפני סכנה גדולה במיוחד, כאשר להבי הדיסק איימו לקצוץ את הביצים שכבר הוטלו בקינים. המושבה ניצלה ברגע האחרון כאשר הוסבר למנהל השטח כי מדובר בדוגר קרקע בסיכון, שהולך ונעלם מנופי ארצנו, לאחר משא ומתן הסכים לוותר על השטח שהמושבה תפסה. בתמורה לכך קיבל פיצוי כספי על הנזק הכלכלי שנגרם לו על אי-עיבוד השטח, במימון קרן שהוקמה במיוחד במימון רשות הטבע והגנים וקרן דוכיפת. כך התהווה לו "אי" בלב שדה התירס, שהלך והתפתח מסביב, שאיפשר לשדמיות לקנן במינימום הפרעה מצד בני האדם. ההתערבות הולידה תוצאות טובות ואכן נרשמה הצלחת קינון גבוהה (גרף 1).

מכאן ואילך, גברה ההבנה שהסברה נכונה ושיתוף פעולה עם החקלאים הם תנאי הכרחי וראשון לפעילות השימור. מכיוון שמושבת השדמיות בוחרת לקנן בכל שנה בשדה אחר, ישנה חשיבות גדולה לכך שחקלאים רבים ידעו על הקושי שלהן לקנן בשטח חקלאי פעיל, וכי קיימים פתרונות יצירתיים שיאפשרו את קינון השדמיות בשדה מבלי לפגוע בפרנסתם.

 



גרף 1: הצלחת הקינון בארבע השנים האחרונות. השוואה בין מספר הבוגרים, מספר הקנים ומספר הפרחונים (אפרוחים שפרחו מהקן, בעלי יכולת תעופה, אך עדין תלויים בהוריהם) שנספרו במושבת הקינון בשנים 2011-2014. ניתן לראות שמספר הפרחונים ששרדו ועפו אחרי הוריהם עלה בצורה משמעותית בשנתיים האחרונות.

 

לכן הושקעו מאמצים להעלאת המודעות לקינון השדמיות בשטחי הגד"ש בקרב הציבור החקלאי בכל אזורי הקינון, בטרם הגעת השדמיות לישראל. פעולות ההכנה כללו הרצאות במפגשי חקלאים, הפקה של סרט הסברה של הצלם דרור גלילי, כתבות במדיות המקומיות והפצה של כרזות ועלונים לחקלאים ולפועלים בשטח, בהם מידע רלוונטי על הציפור ופרטים ליצירת קשר שמקרה שנתקלים בה בשדה. מסע ההסברה נחל הצלחה, חלק מהחקלאים והפועלים הפכו לשותפים פעילים במבצע השמירה ברגע שיצרו עמנו קשר ודיווחו על שדמיות בשדות. החשוב ביותר, יצרנו בסיס פורה לשיתוף פעולה עם החקלאים בשטח עצמו בזמן הקינון. בעונה האחרונה זכינו לשיתוף פעולה בכל אזורי המושבות. בעמק החולה, דגרה מושבת שדמיות (כ-40 זוגות) בשטחי נחלת המושבים, גם כן מצפון לאגמון. קשר רציף עם מנהל הגד"ש לאורך עונת הקינון הביא לדחיית מועד זריעת הסיתריה עד שיבקעו כל הביצים במושבה. בנוסף, הותר לנו להצטרף אל הכלי בזמן הזריעה על מנת שנשגיח על האפרוחים ונרחיק אותם מהמזרעה בעת הצורך. אירוע הזריעה הסתיים ללא פגיעה באפרוחים, ובהצלחת קינון מסחררת גם בשנה זו (גרף 1).

בעמק המעיינות ייסדו השדמיות מושבה מרשימה (כ-20 זוגות) בשדה חרוש, ממערב לכביש 90. הודות לשיתוף הפעולה עם  החקלאים מגינוסר שמעבדים את השטח, נדחה מועד החריש של השדה והכנתו לזריעה לחורף. שדה עגבניות סמוך סיפק שפע חרקים למזון ומאגר המים העונתי סיפק מי שתייה וחרקים נוספים. צוות מרכז הצפרות "מקור החסידה" וצפרים מהעמק צפו במושבה ושמרו עליה, למניעת הפרעות וכניסת כלים חקלאיים משדות סמוכים.

ברמת הגולן, כמדי שנה חזרו השדמיות לקנן בשדות מבוא חמה (כ-18 זוגות), לאחר שיחה עם מנהל הגד"ש, ניצלו קני השדמיות בעת זריעת הכוסברה. ברגע שהפועל ראה שדמית דוגרת, הרים את הכלי מעל הקן, והשדמית חזרה לדגור.

אין ספק שהשדמיות נתונות לחסדיהם של הפועלים בשטח, ובזכות שיתוף פעולה יוצא דופן זה, עזרו לנו החקלאים לשמור על עוד ועוד קנים של שדמיות ברחבי הצפון הארץ. אנו מקווים להמשך עבודה משותפת גם בשנים הבאות, שנזכה לראות עלייה באוכלוסייה המקננת ושנשוב לראות את השדמיות בהמוניהן בנופי ארצנו.

 

 

תודות 

למנחה בעבודתי פרופ' עדו יצחקי ולקק"ל וקרן דוכיפת על מימון המחקר. לחקלאים משתפי הפעולה – גיל גרשוביץ', אלון שושני, אורי לוצ'ינסקי ולתמיכת ועדות המגדלים, והחברה לחקלאות בגליל העליון. לצוותי פרויקט הצלת השדמיות בעמק החולה – נדב ישראלי, נועה ולצר, דרור גלילי, עינבר רובין, בעמק המעיינות – דוד גלזנר, בצלאל רינות, רני קליימן, ברמת הגולן – ליאור כסלו, שי סנדרוביץ. לסיוע הטכני והמקצועי של אנשי רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, אגמון החולה-קק"ל, חוקרי מיג"ל, ולכל הצפרים ואוהבי השדמיות שעוזרים ומדווחים על תצפיות – המשיכו כך!

ראיתם שדמיות בשדות? אנא דווחו לנועה ולצר – 050-4742015, nvaltzer@walla.com

 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד