רקפת מצויה – (Cyclamen persicum Mill)
משפחת הרקפתיים: Primulaceae
הגדרת המין:
"צמחים בעלי פקעת אשר מראשה יוצאים עלים ופרחים. הפרחים ארוכי עוקץ, צבעם ארגמן, ורוד או לבן. צינור הכותרת קצר, האוגן מחולק ל – 5 אונות ארוכות, האונות מופשלות לאחור, האבקנים קבועים על צינור הכותרת; המאבקים מחודדים בראשם. ההלקט כדורי כמעט ונפתח ב – 5 קשוות או נסדק באופן בלתי רגולרי. הנבט בעל פסיג אחד". הרקפת המצויה רב שנתית, גדלה בין סלעים ואבנים, יערות אורן ובחולות. נפוצה מאד ברוב חלקי ארץ ישראל
תכונות מעניינות של הרקפת המצויה:
לצמח הרקפת יש פקעת רב שנתית הממוקמת סמוך לפני הקרקע, כל שנה לאחר הגשם הראשון היא מחדשת את הצמיחה ומיד את הפריחה, לעתים אף מופיעים הפרחים לפני העלים.
בטבע הפקעת לא משמשת לרבייה וגטטיבית (כמעט ואינה נחלקת), עיקר הרבייה נעשית באמצעות זרעים. לכן גם הרקפת תלויה בהאבקה. אזור האבקנים והצלקת הנמצא במרכז הפרח מוטה כלפי הקרקע, ועלי הכותרת מקופלים כלפי מעלה בכדי להגן עליהם מפני גשם העשוי לפגום בתהליך ההפריה.
במחקר ממצה שנעשה נמצא כי המאביק העיקרי של הרקפת הוא עש (Micropterix berytella). עש זה מותאם להפליא להאבקת הרקפת, מחזור החיים, גודל הגוף ומבנה גפי הפה שלו . פרח הרקפת מהווה עבורו מקום מסתור מגשם, אתר הזדווגות ומצע להטלה והוא מבצע את עיקר ההאבקה. הרקפת אינה רגישה להרביצידים.
ניתן למצוא רקפות על קוי אש של הקרן הקיימת שטופלו בסימזין והן גדלות לתפארה. גם מתחת האורנים שמחטיהם גורמים לאללופטיה לרקפות אין בעיה לנבוט לצמוח ולשגשג ביערות האורן בישראל.
