משפחת הנוריתיים – Ranunculaceae
הגדרת המין: "עשבים רב שנתיים בעלי פקעת. הפרח בודד על ניצב, מלווה בבסיסו מעטפת של שלשה עלים ירוקים, שסועים לאונות; המעטפת סמוכה לכותרת בעת הפריחה ורחוקה ממנה בעת הבשלת הזרעים. העטיף כותרתי בן 5 – 13 עלים. אבקנים ועלי שחלה רבים, ערוכים על מצעית מוגבהת (חרוטית). הפרודות כעין אגוזיות זעירות המכוסות שערות לבנות. הזן האדום הוא הנפוץ ביותר; זנים אחרים בעלי כותרת בצבע לבן, ורוד, סגול, כחלחל או ארגמן מצויים בעיקר בצפון הארץ". לכלנית פקעת חומה המתחדשת מדי שנה בקודקודה
כלנית מצויה מאפיינים: רב שנתית, מצויה בכל אזורי ארץ ישראל. בתות שדות נטושים ערבות . נפוצה מאד.
הכלנית צמח שונה – מדוע יש לכלנית טבעת לבנה בבסיס הכותרת?
א. לכלנית תכונה נדירה הנקראת "פרוטוגינאה". פחות מ-3% מכלל הצמחים הם פרוטוגניים (הבשלת האיברים הנקביים לפני הזכריים). כל יתר הצמחים – פרוטואנדריים (הבשלת האיברים הזכריים לפני הנקביים).
ב . פרח הכלנית נסגר עם רדת החשכה ונפתח עם שחר. המנגנון המאפשר את סגירת הפרח הוא מנגנון התארכות הכותרת .
ג . עם התארכות עלי הכותרת, נפסק ייצור הפיגמנט האדום. במרכז הפרח נוצרת טבעת בצבע לבן – בצדו הפנימי של הפרח.
ד . המאביקים העיקריים של הכלנית הן חיפושיות פרחים מהסוג אמפיקומה. תחום ראייתן נמצא בספקטרום האדום והן אוכלות פרחים. לכן קיים בכלנית מנגנון המקדים את הבשלת השחלות לפני שהפרח מבליט את עצמו.
בכותרת אדומה גדולה וטבעת לבנה בבסיסה. מנגנון זה שומר על הביציות היקרות שהופרו בשחלה לפני פוריות האבקנים בפרח. הטבעת הלבנה רומזת לחרק שאין מה לבקר אותו.
כל הכלניות מכל הצבעים מהוות מין אחד. הצבע נקבע גנטית משני הזוויגים. הכלנית האדומה גדלה בקרקעות יותר יבשים (כמו בנגב) כי בתאחיזה לגן של הצבע האדום נמצא גן לעמידות ליובש.
