מחלת הנבילה המאוחרת (Late Wilt Disease) בתירס, הנגרמת על-ידי Magnaporthiopsis maydis , מתפשטת לאזורי גידול חדשים ומהווה מגבלה מתמשכת בעלת השלכות כלכליות משמעותיות על גידול התירס, במיוחד בתנאי חום ועקות יובש. על אף התקדמות באבחון המולקולרי, הבנת מבנה האוכלוסייה בארץ ומנגנוני ההישרדות של הפתוגן בקרקע ובזרעים, השגת שליטה במחלה נותרה אתגר. אסטרטגיות הדברה קיימות מתבססות על זני מכלוא עמידים, שיטות אגרונומיות להפחתת עקת הצמח והנגיעות, והתערבויות כימיות או ביולוגיות. עם זאת, יעילותן של שיטות אלו מוגבלת בשל השונות בתנאי השדה, הסתגלות והתפתחות עמידות של הפתוגן ומגבלות מעשיות.
במחקר זה בחנו ממשק הדברה משולב הכולל Azoxystrobin (Az) בשחרור מבוקר ואיטי מנשאי חרסית, בשילוב עיטוי זרעים ביולוגי, לאורך עונת גידול מלאה בבית רשת. מיני Trichoderma נבחרים יושמו בשילוב פורמולציות בנטוניט Az-וספיוליטAz- להגנה על שני זני תירס רגישים למחלה. בזן התירס המתוק פרלוד (Prelude), אף שטיפולים ביולוגיים בלבד העניקו הגנה מוגבלת, בסוף העונה השילוב חרסית-Az–טריכודרמה עלה בביצועיו על הטיפול הכימי הקונבנציונלי, והוביל לשיפור במשקל הנצר (116%) והקלחים (145%), בירידה מובהקת בתסמיני המחלה (74%), ובדיכוי מלא של נגיעות השורש בM. maydis -. מגמות דומות נצפו בזן המספוא העמיד יותר, קולוסוס (Colossus), שבו מדדי הצמיחה ובריאות הצמח אוששו לרמות דומות לביקורת הבריאה.
שני נשאי החרסית סיפקו הגנה משמעותית מפני המחלה, אולם השילוב של ספיוליט עם תערובת המינים T. asperellum, T. longibrachiatum ו- T.virens, נמצא כיעיל ביותר באופן עקבי. ממצאים אלה ממחישים את הפוטנציאל של ממשק ההגנה הכפול חרסית-Az–טריכודרמה בלחץ מחלה גבוה ובזנים רגישים למחלה. הנתונים מעודדים כעת בחינת הממשק החדש בשדה מסחרי.