לפני כפחות מארבע שנים פותחה שיטת גידול חדשנית בארה"ב, והיא תכסית חורפית (זריעה: נובמבר-דצמבר) של דגן כלשהו, חיטה, שעורה או שיפון מעורב בקטנית כלשהי, בקיה או תלתן. הקמלת הגידול באביב המוקדם, כאשר החיטה מגיעה לגובה של 40-45 ס"מ, או הצנעתה בקרקע.
שתי שיטות, שהראשונה המוקמלת מביאה תוספת של מים ב-30% יותר (תארו לכם שהאזורים של 300-400 מ"מ מתעשרים בעוד כ-100 קוב מיום). נוסף על כך, סחיפת הקרקע מגיעה לכ-80% פחות. עליית עשבי הבר גם היא כמעט שאיננה. כמות החומר האורגני במשך השנים עולה.
השיטה השנייה (הצנעה) גם היא גורמת לאי-סחיפת קרקע, להעשרתה בכ-30% מים, וב-30% פחות צורך להשתמש בחנקן, אינה מונעת עליית עשבי בר, אך מאפשרת גידול של כל הגידולים, בניגוד לשיטה המוקמלת, שאינה מאפשרת, לדוגמה, גידול עגבניות או בוטנים, אך חריץ הזריעה שלה ניחן בלחות גבוהה יותר והיא מתאימה יותר לגידולים כגון תירס מתוק או פופקורן, לכותנה ולכל גידול שהאסיף שלו מעל פני האדמה.
אם נפתח צוהר בקופסה היצירתית שלנו, ייתכן שנוכל לאסוף בצל גם באדמות הכבדות והחרסיתיות בצורה מכנית ולא ביד, על ידי העלאת אחוז החומר האורגני בשכבה העליונה מעל 3%. ואז ייתכן שנקבל קרקע מפוררת יותר ולא רגבית בעומק של 5 ס"מ.
הרי כולנו, כידוע, הופכים כל גרם של חומר אורגני לחבילה (חוץ מכותנה) מפני שיחס שטחי הגידול החקלאיים במדינת ישראל שווה למקנה: פרות, כבשים, עיזים, גמלים – המוכנים לשלם מחיר כלכלי למגדל, אך המגדל אינו רואה את פני העתיד. הירידה ההדרגתית באחוז החומר האורגני פוגעת ביבול ומקשה באדמה עם קרום. נוסף על כך, אצירת המים מופחתת ויש בעיה של רגבים באיסוף גידולי קרקע.
שיטת התכסית תיתן, לעניות דעתי, תשובות לבעיות הנ"ל.
נ.ב.1: חוקר מאוניברסיטת טנסי מהרהר בכתב על היתכנות של השתכנות מזיקים בתכסית המוקמלת. אם הוא קורא באפלה, עדיין צריך לטעמי לשים לב אליו.
נ.ב. 2: בשיטה הנ"ל חוזרים השלשולים לקנן באדמותינו.
מקורות:
Delta Farm Press מחודשים ספטמבר-אוקטובר-נובמבר 2018.
עמי קול: 054-6618496
עמי קול בפייסבוק: שדרוג כלים ודעות על חקלאות בישראל