מדוע המחרשה מיותרת?

    מחבר:
  • עמי קול

המחרשה, כבודה במקומו מונח, אך היא סיימה את תפקידה

עלות החרישה לדונם גבוהה. ההספק נמוך בגלל רוחב קטן של פס החרישה ולעתים גם מהירות העבודה האיטית. בנוסף, גם סיבובים מרובים ואיטיים, עקב אורך הכלי ומשקלו. החרישה, כמו שציינו במאמר אחר, גורם נזק לגידול הבא, בכך שהוא מעלה אדמה רגבית ומתה מן העקבה אל גבי הערוגה ולוקח אדמה טובה, שטופלה כל העונה, ומעביר אותה לעקבה של העונה הבאה. באזורים גשומים בממוצע של 700-500 מ"מ ואדמה חרסיתית כבדה, לא ניתן לעתים לעלות על השטח בזמן המתאים. הערוגות המחרשה, כבודה במקומו מונח, אך היא סיימה את תפקידה כבר יבשות, אבל התלמים עדיין רטובים והניפוח של הקרקע, ע"י מחרשה או משתת, גורם קשיים למעבר כלי העיבוד. התוצאה הרעה  הן שקיעות, ואי אחידות עומק התלם, ביחס לרום הערוגה. לעתים, אביזרי עיבוד, כמו סירות ומתלמים ואפילו גלגלי גובה, נעים בתלמים שעומקם משתנה לעתים קרובות ועקב זה העיבוד אינו אחיד. נזקה של החרישה עצמה לקרקע, יש לומר, בהשוואה לשאר כלי עיבוד היסוד, הוא נמוך. אך באדמה כבדה, לאחר גידול כותנה, חייבים לעבור עם משתת בעקבות בלבד ואז המחרשה מעלה רגבים גדולים, שיש לכתוש אותם עם דיסקוס, ולאחר מכן עם מחליק מיישר, שנזקם לקרקע גדול.

לפיכן יש לשים לב לעלויות שהן: פעילות עיבוד על פס צר ומהירות לא גבוהה. נוסיף לכך טרקטור בעל הספק  של 300 כ"ס, בעלות של מאות אלפי שקלים, שעובד בשנה  רק כ-3 חודשים פלוס. לפיכך, העלות הבסיסית של עיבוד לדונם, גבוהה ביותר. נוסף על כך, בגידולים שדורשים זמן רב מן הזריעה עד למועד האסיף, אנו עוברים על השטח ומהדקים פעמים רבות וזה יכול להצריך הפעלת משתת על כל השטח. הצנעת החריש בדרך כלל מספקת, אך קיימים מספר חריגים: למשל הוצאת ציצת שורשים של תירס וגידולים דומים על פני האדמה. לאחר החריש וההחלקה מבחינים בחלקי קני תירס לא מוצנעים. כתוספת לזה, חלק מהחומר האורגני מוצנע בעומק של בין 18-32 ס"מ. מיותר לציין שחומר אורגני, שמוצנע בעומק, לא תורם מאומה לשכבת הקרקע העליונה. חשוב להזכיר לחקלאים באיזה חבל ארץ אנו נמצאים. כידוע לכולם, חומר אורגני נרקב, כאשר הוא בתנאי חום ורטיבות.

ניתן היום לחסוך בין 25-30% מכוח האדם, הטרקטורים, הכלים והפעילויות שאנו עושים בשדה. באקלים הישראלי, לעתים אנו צפויים למספר חודשים יבשים, שתהליך הריקבון של החומר האורגני בהם, יהיה אפסי. ככל שגודל השאריות הצמחיות יהיה קטן יותר והן יוטמנו לעומק של בין 5-15 ס"מ, כן גדל הסיכוי לריקבון מהיר ולקרקע בריאה בחלקה העליון של הערוגה.
יש לזכור שאנו עוסקים בעיקר בשכבה העליונה – זריעה, קלטור, דיסקוס ייעודי, משדדה, מעגילה חלקה, מעגילה עם מוטות עגולים ומחוספסים, (כמו במוטות חיזוק בבטון), או מוטות שטוחים עם חריצים.

קרקע בריאה
צריך להימנע מן השגיאה שבה נוהגים להסתכל כמעט רק על הצמח ולפי זה, להחליט החלטות מאוחרות, או מוקדמות מדי. יש להתחיל מהבסיס, שזו הקרקע.
מתי בדקתם לאחרונה את אחוז החומר האורגני, בקרקע והאם עבר את ה-3% ?

השיטה המוצעת לפתרונות במקום חרישה
מכסחת ייעודית, שסכיניה יהיו בכיוון שאיבה בעובי 10 מ"מ ובאורך כ-15 ס"מ, וזווית כיפוף של 750 . התוף הנושא את הסכינים יהיה בקוטר של כ-"12 (30 ס"מ). כיוון הסיבוב יהיה הפוך  מכוון הגלגול, כמקובל במכסחות. בחזית המכסחת יחוברו תריסים מתכתיים בעובי של 12 מ"מ ובאורך שונה מעל התלם ומעל הערוגה. המכסחת תהיה עם שלושה סכינים נגדיים. החומר יעבור בכל רוחב הכיסוי המתכתי של המכסחת, שיהיה מפח פלדה בעובי של 6 מ"מ. המעבר הארוך של החומר ושלושת סכיני החיתוך הנגדיים, יגרמו לקיצוץ טוב יותר של החומר ואף לפגיעה כלשהי בזרעי הבר.
קוטר התוף,  יגרום למהירות היקפית גבוהה יותר, וכתוצאה מכך לקיצוץ טוב יותר. בעקבות הטרקטור נחבר סכינים יותר ארוכים מהסכינים שיפעלו מעל גבי הערוגה. כך, יתכן, שנוכל להשמיד יותר הלקטי כותנה, שהזחל הוורוד חורף בהם.
גלגלי הגובה יהיו 4 גלגלים "משוגעים", עם בוכנות לקביעת גובה ולנסיעה הביתה. בסיבוב מפס זריעה לאחר, נרים מעט את זרועות הטרקטור.

מיני משתת (מערג)
במיני משתת, יעבדו 4 רגליים על ערוגה. הקורה הנושאת תהיה 180X180X6 מ"מ מפלדה. (אפשרות בעתיד – מעבר ל-8 מ').
המתלם לעולם ינוע לפני הסירה ומעט נמוך יותר, ותפקידו יהיה לפתוח את התלם במידת הצורך לסירה. אך בשום אופן לא להתחפר, להעלות רגבים וקרקע על שולי הערוגה. תפקידה של הסירה, הוא לעצב את כתפי הערוגה ולדחוף את הרגבים אל קיר הערוגה וכך ליצור תלם בצורה מתאימה לגלגל הטרקטור. צריך שהגלגל יגע במלוא רוחבו בתלם ולא כפי שכיום, הוא יושב על משולש הפוך, מאבד מכוח הגרירה שלו ושוחק מאוד את הצמיגים. המתלם והסירה יחוברו לקורה הנושאת – המתלם מלפנים, בתוך קופסה עם ברגי נעיצה, והסירה תהיה מאחור וצמודה למתלם.
לקורה הנושאת, יהיו מחוברים שני גלגלי עומק, שינועו על הערוגה. מאחורי רגלי ה"מיני משתת" תפעל מעגילת מוטות, אשר תפורר את הרגבים.

דיסקוס ייעודי
הוא יהיה בעל שתי קורות מקבילות. כל דיסק מחובר לזרוע קשיחה, נפרדת. קוטר הדיסק יהיה "26. המרחק בין הצלחות על אותה קורה, יהיה כ-25 ס"מ וזווית התקיפה של הדיסק, תהיה בערך 240 .

על ערוגה בעלת רוחב של 140 ס"מ, יהיו 10 דיסקים , 5 מלפנים ו- 5 מאחור, לכיסוי מלא של שטח הערוגה. בתלמי העקבות יהיו סירות ייעודיות, שמתאימות, עד כמה שאפשר לפרופיל הגלגל האחורי של הטרקטור. כך בסך הכול, יהיו לנו 3 כלים רחבים ומהירים, במקום אלה שאנו מכירים.

אני מכיר ולא שוכח אף לרגע, שדיסקוס הוא אחד מכלי המשחית של מבנה הקרקע.  כבר נרמז בכתבה זו, על האפשרות להיעזר במקומו במעגלה חזקה וכבדה לכל ערוגה, שהמוטות שלה יהיו מפלדה בעובי של כ-14 מ"מ וברוחב של כ-15 ס"מ . המוטות יהיו מפותלים, או אולי מחורצים, להטמנה טובה של החומר הצמחי (דרוש ניסוי).

נ.ב.: כאשר יצרן כלים חקלאיים שמע על הרעיון, הוא שאל רק שאלה אחת: איך הוא ירוויח?

כנראה שהוא מייצר בדיוק את הכלים שאיננו צריכים, ולא טרח לחשוב עלינו, החקלאים, שהרווח שלנו, הוא גם שלו.

עמי קול (גם בפייסבוק)
טל' 054-6618496
(מאי 2021)