מפזרת דשן הצנטריפוגלית, צריכה להיעלם (בעקבות המחרשה), מן המיכון החקלאי, מהטעמים כדלהלן:
- השפעת רוח על דיוק הפיזור
- תנועת הטרקטור האורכית והרוחבית, שגורמת לאי-דיוק בפיזור
- מעל 20% מהדשן, מפוזר על שטחי קרקע שאינם משמשים את שורשי הצמח (בשיטות ההשקייה הקיימות).
- מהירות הטרקטור משתנה, בגלל סיבובי המנוע שאינם קבועים עולים ויורדים.
- הדישון אינו ממוקד באזור גידול הצמח.
- יש צורך בפעולה נוספת, השקיה להפעלת הדשן (ומה עם העשבים שיגדלו לאחר ההשקיה?)
אין ספק שדישון במדשנת צנטריפוגלית, הוא בעל ההספק הגדול ביותר, אך זהו יתרונו היחיד. מכאן ועד לכלכליות הפעולה – הדרך ארוכה. בעידן ה-GPS צילומי הרחפנים ולוויני החלל, שתצלומיהן מהווים נדבך חשוב להחלטה בעתיד. בחלום הרטוב, יהיה כלי בעל רגליים חכמות, הפולחות את הקרקע ומדווחות, בעזרת חיישנים, שניזונים ממליחות ומוליכות הדשן. הדיווח של הרגלים על מצב ה-NPK, יאפשר לתת במהירות ובדיוק של סנטימטרים בודדים, את הדשן הנדרש לגידול הספציפי, שיועבר מן המיכל לקרקע בדיוק מירבי.
כיום, אנו מסתפקים בבדיקות הקרקע הרגילות ויישומן ע"י דישון ממוקד.
ישנה עוד אפשרות אחרת, שהיא חזון לעתיד : צילום השטח ע"י תוכנה מיוחדת, שהוכנסו לתוכה בינה מלאכותית, אלגוריתמים וטכנולוגיות נוספות, שיוצרו מפה של השטח. מפה זו תוזן לכלי המצניע, אשר יפזר את הדשן לפי המפה בזמן אמת.
במצנע, תהיה רגל חלולה, אשר בתוכה יהיה חיישן מתאים לדשן הספציפי. החיישן יוכל לקבל פולסים חשמליים מהדשן הספציפי וגם להתחשב במליחות, ולתרגם אותם לכמות הדשן.. הטכניקה של ימינו, של איסוף אדמה מכל כמה עשרות דונם, ערבוב האדמה מעומקים שונים ושליחתה למעבדה, היא עבודה פיזית שאינה מדוייקת, ולטעמי, אבד עליה הכלח. דומה הדבר להפעלת הדשן ע"י מים, שזו פעולה נוספת, הגורמת לבזבוז מים, לנביטת עשבים ולמחלות עלים.
לפיכך, הסיכום הוא שבעידן של טכנולוגיות מתקדמות, יש לצאת ממגדלי השן הקיימים ולהמציא את עצמנו מחדש.