בתור אנשי עשייה, אנו מבינים את החשיבות של עובדים איכותיים ואמינים – ועכשיו יש לנו הזדמנות גם ליהנות מכוח עבודה מצוין וגם לעזור לחברה הישראלית, זאת באמצעות תרומה ייחודית עבור אוכלוסיית אסירים משתקמים – ובכך לעזור להם לקום על הרגליים ולהצליח להתמיד בבחירתם בדרך לחיים טובים יותר
ראיינו את מירב לוי, ראש תחום תעסוקה ברשות לשיקום האסיר, אשר מרכזת את הפרויקט בכדי לשמוע על מקורו, איך הוא מתנהל כרגע ומהם הרשמים לעתיד, ביחד עם עוד מסקנות ותובנות. את האמת? כבר כאן נוכל להגיד ולשתף אתכם בכך שיצאנו מהראיון מאוד אופטימיים.
תוכלי לספר לנו על הפרויקט?
מדובר בפרויקט שנוצר בשיתוף עם ארגון עובדי הפלחה, אשר זיהה שישנו מחסור בכוח אדם בידיים עובדות, עם דגש על התחום של מיכון חקלאי. קיבלתי פנייה ממירי אטיאס, האחראית על התחום, וביחד חשבנו איך נוכל לייצר שיתוף פעולה כזה אשר יאפשר שילוב תעסוקתי של אסירים משוחררים בתחום החקלאות ובתחום המיכון החקלאי. השאיפה שלנו הייתה לייצר מצב של "Win win" בו כל הצדדים מרוויחים ונהנים, כולל מדינת ישראל.
אני חייבת לציין שבהתחלה, היה נראה שלא נצליח להוציא את הפרויקט לפועל עקב מגבלות תקציב, אך מהרגע שבו נפגשנו, הבנתי את הצורך ופעלתי לכך שתהיה אפשרות תקציבית, והתחלנו בהפקת סילבוס מקיף של שלל הנושאים שצריך ללמוד.
איך הקורס התנהל?
הבנו מראש שעיקר הדרישה לידיים עובדות היה בדרום ולכן, ייסדנו את הקורס במכללת ספיר. לאחר מכן, התחלנו בימי אימון ובחירה של משתתפים, בהם מצאנו את המועמדים המתאימים ונפגשנו עם החקלאים ומנהלי הגד"שים הרלוונטיים.
הפגישות הללו היו חשובות משום שהצגנו בפניהם את החשיבות של הליכי השיקום ועד כמה תעסוקה היא נדבך חשוב בכדי לשמור את השינוי לאורך זמן. התמודדנו עם הקשיים והחששות מצד החקלאים והגד"שים ולאחר שקיבלנו אור ירוק התחלנו בשיתוף הפעולה. היה מאוד מעניין בגלל שמדובר באוכלוסיה שבדרך כלל לא זכתה להשכלה גבוהה, אבל עדיין מצאנו נושאים רבים שניתן ללמד בהתאמות מסוימות.
שילבנו גם את העולם הטכני – היו לנו יומיים בסדנה שבה למדנו רתכות, בה ביצענו עבודה מעשית. הבאנו מורים מכל רחבי הארץ למגוון שיעורים, למשל היה מנהל שהגיע מהצפון בכדי להסביר על הטרקטור והצמיגים השונים לעומק.
כמו שציינתי, היו חששות שנבעו בין היתר בגלל סטריאוטיפים ודעות קדומות. יש סטיגמה לגבי שילוב אסירים בעבודה, ולדעתי דווקא כאן מצאנו חלון לדו שיח. האוכלוסיה שהצטרפה לקורס הראשון הייתה בדואית, והיה אתגר נוסף של התמודדות עם תדמית האנטי שיש כלפי העדה, ועכשיו יצרנו ערוץ של דיבור ביניהם ואפילו הרגשנו שהלבבות נפתחים.
אני מאמינה שמדובר בפרויקט חשוב גם ברמה הלאומית – יש לא מעט מקומות ותחומים עם מחסור בכוח אדם, ואנו נוכל לזהות את זה ולהציע כוח עבודה מצוין וזמין. יש לא מעט קשיים תרבותיים או תפעוליים כמו למשל, דאגה להסעות מישובים שאין בהם בכלל תשתית היישר למכללה – אבל זה שווה את זה.
גם התחושה של לחזור פתאום לספסל הלימודים אחרי שנים ולעתים גם ניכור גדול למערכת זאת חוויה בפני עצמה שאינה מובנת מאליו – ולראות את המשתתפים בתוכנית מתחברים האחד לשני מרגיש לי מאוד ציוני, אפילו אפשר להגדיר את זה בתור ציונות 2000 – כזו שבה אנחנו עוצרים לרגע וחושבים איפה אנחנו חיים, עם מי ומה המטרות של כולנו – ואז מגלים שיש לא מעט דברים משותפים כמו למשל ערכים הקשורים לעבודה ופרנסה בכבוד.
מה היה תמהיל האסירים המשתקמים?
במחזור זה כלל המשתתפים בקורס היו בדואים – הם מאמינים בערך של עבודת כפיים ואלמנטים טכניים, ואין ספק שזה בהחלט עוזר ורלוונטי עבור תחומים עם דרישה גבוהה לידיים עובדות.
האם היו בעיות במהלך הקורס?
לא היו, וזה כי בחרנו לתוכנית אנשים מתאימים, כאלו שבאמת רוצים להשתקם ולוקחים אחריות על החיים שלהם. הקורס שלנו היה רק חלק מהתהליך שכבר התחיל בין כותלי בית הסוהר עם טיפול פרטני אצל עובדת סוציאלית.
בנוסף, העובדה שמדובר בתהליך קבוצתי יוצרת מחויבות בקרב כולם, וכך נוצר מצב שהם היו מאוד מחוברים לחומר הנלמד והם הראו רצינות בכל שלב מהדרך.
עכשיו כשהקורס נגמר, מה השלב הבא?
היעד הבא שלנו כבר נמצא בשלבים האחרונים – אנחנו משלימים את התוכנית עבור קורס רישיון על טרקטור. אנו גם מתכננים מפגש של כל מנהלי הגד"שים בדרום בכדי למצוא עבודה עבור אלו שעברו את הקורס – כמובן בהתאמה וסנכרון מלא. אנו נעשה את כל מה שצריך מהצד שלנו כדי שהם יקבלו את ההזדמנות הנוספת שמגיעה להם.
