עמי קול סוקר את היתרונות והחסרונות של שיטות הדישון השונות וממליץ על השיטה היעילה ביותר
דישון נוזלי
הדישון הנוזלי יכול להיעשות במספר אופנים: דרך רגלי הצנעה בדשן נוזלי, שזו הדרך שנחשבת המדויקת ביותר, דרך הטפטוף, או דרך הקוונוע. הדישון בקוונוע נחשב חסר דיוק, היות שפיזור הדשן ניתן במקומות ששורשי הצמח כלל לא פעילים בהם. בנוסף על כך, חלק מהדשן אולי מתנדף. בטפטוף העילי המצב קצת יותר טוב. הטפטפת יוצרת הרטבה אובלית, וצינור הטפטוף יוצר לעתים סלאלום בין שתי השורות. חוסר דיוק בין צמח למשנהו גם הוא גורם לאי-שוויון בקבלת הדשן.
דישון מגורען, כולל כופתיות
הדשן המגורען, ניתן במדשנת צנטריפוגלית, והכופתיות נשפכות לרוב על מרכז הערוגה. שתי השיטות גרועות! פיזור הכופתיות אינו מדויק, ומשפיעים עליו כלי לא מתאים, מהירות נסיעה לא קבועה וכו'. הפיזור במדשנת הצנטריפוגלית גרוע. הוא מושפע מרוח, מגובה המפזרת מעל פני הקרקע, שמשתנה לפרקים, ומנטיית הטרקטור לצדדים, שגם היא לא מוסיפה לדיוק. בנוסף, מהירות הטרקטור איננה קבועה, אך הדבר הגרוע ביותר הוא שבשטח שעליו מפוזר הדשן, בין השורות, שורשי הצמח כלל לא פעילים. לכן, להערכתי, הדשן מבוזבז ב-23%.
שיטה נוספת היא פיזור של דשן יסוד P.K. במדשנת צנטריפוגלית על פני כל השטח, והצנעתו על ידי חריש. זה נעשה בסוף הקיץ או בתחילת הסתיו. עקב אכילס של השיטה הוא פיזור על כל השטח, ניודו על ידי החריש למקומות לא רצויים, ותשלום עבור הדשן מספר חודשים לפני הזריעה או השתילה.
זבל רפת עדיף שיעבור טיפול מתאים, על מנת שזרעי הבר שעוברים את קיבת הפרה יושמדו. זבל רפת וזבל עופות עדיף שיהפכו לכופתיות, על מנת שיהיה אפשר ליישם דישון ממוקם.
פתרונות
הדישון הממוקם, לדעתי, הוא הכלכלי, האפקטיבי ובעל התוצאות הטובות ביותר ליבול. ניתן לעשותו על ידי ה"אייר סידר", שאנו זורעים בו את תבואות החורף, ולפיכך הוא חופשי מתחילת החורף. ניתן להסיר את המסגרות עם הרגליים, לחבר קורה אחת של 5X150X150 , כאשר לשתי השיטות החיבור ל"אייר סידר" יהיה קל ומהיר. על הקורה הנ"ל נרכיב רגליים עם דיסקיות ישרות בקוטר של כ-40 ס"מ (דומות לדיסקיות פליחה של ה"מונוסם", דיסק אחד עם זווית של כ-7 מעלות לקו ההתקדמות. צמוד לו צינור בקוטר אינטש או אינטש ורבע, שמשמש להובלת הדשן, להורדתו לתלם ולניקוי הדיסק. אין צורך בכיסוי, מפני שהחריץ מתכסה בעצמו. את ההחלטה על עיתוי ההטמנה ומספר הדיסקים לכל שורה, נשאיר לכל מגדל.
יש לציין כי הכוונה כאן לכלי של 8 מ', כאשר מטמינים על 5 ערוגות של 160 ס"מ ו- 80 ס"מ בין השורות. מהירות העבודה היא 10 קמ"ש. החיסכון בדשן, להערכתי, יהיה בן 30% ל-40%. חוץ מהדשן המגורען, ניתן להטמין גם כופתיות. מיותר לציין, שכאשר אנו מפזרים אמון 46% בתפזורת על שלוש שורות בתירס דו-גידול, על פני הערוגה ולא בהטמנה, הנזק הכלכלי הוא רב.
כל הדישון, אם בכופתיות ואם דשן מגורען, במיקום הנכון ליד השורה, יהיה זמין יותר לצמח ולעתים לא נצטרך להפעילו על ידי השקיה.
