למגדלי החיטה בישראל אין הרבה כלים שהם יכולים להסתמך עליהם בהתלבטות לקראת דישון ראש. תזמון דישון הראש הינו קריטי – איננו מעוניינים שהגידול יראה סימני מחסור כדי להחליט על הצורך בדישון, כיוון שאז ברור שכבר יש פגיעה בפוטנציאל היבול. כלי אמין שבידינו הוא בדיקות צמחיות לריכוז חנקה, בשלב 4-3 עלים. (אייזנקוט, זהר וחובריהם) – השימוש בבדיקות אלה הוכח בישראל כיעיל ואמין, אולם לשיטה זו 2 חסרונות: א) כרוך בבדיקות מעבדה אשר דורשות זמן וכסף. ב) הבדיקה הצמחית רלוונטית רק לשלב 3-4 עלים
שיטת "פסי דישון עשירים בחנקן לייחוס" אינה חדשה בעולם. מצורפים 2 קבצים המציגים את השיטה בארה"ב. ישנן 2 גישות לשימוש בפסי יחוס: "פס עשיר" או "פס עני".
לקריאת השיטה הראשונה לחצו כאן >>
לקריאת השיטה השנייה לחצו כאן >>
המחקר לבדיקת השיטה החל בעונת 2019, התוצאות מצורפות בהמשך.
פסי ייחוס עשירים (בעודף), המדושנים בייסוד בתוספת חנקן, יהוו ייחוס לרמת הדישון בשדה המשקי, כך שכאשר יפתחו פערים ויזואלים בין הפס המדושן למשקי – אזי נדע שמתפתח מחסור בחנקן, וכדאי להוסיף בהזדמנות הקרובה (באירוע הגשם הקרוב). הערה – הבדל ויזואלי עוד לפני מחסור, משמעותו שיש הפרש מובהק בעוצמת הצימוח (ביומסה וצבע), שמשמעותו כנראה צפי למחסור (הסבר בהרחבה בנספח).
נזכיר שההחלטה לקראת דישון ראש הינה מורכבת ממדדים רבים:
- מצב השדה: האם קיימים סימני מחסור?
- כמות הגשמים – שטיפות חנקן אל מעבר לבית השורשים. בהתאם לעומק ההרטבה ומועד הדישון, ניתן להעריך היכן ממוקם החנקן ביחס למערכת השורשים.
- בדיקות עלים: מדד כמותי המצביע על כמות החנקה בצמח.
- פוריות הכרב, האם ניתן דשן ביסוד, מתי ניתן וכמה.
- ניסיון המגדל והיכרותו עם השטח וסוג הקרקע: קלה או כבדה / רדודה או עמוקה.
- ייעוד השטח – תחמיץ או גרגרים. בגידול חיטה לתחמיץ נהוג לדשן יותר מאשר בחיטה לגרגירים.
מהות השיטה היא הביטוי בשטח של כלל הגורמים הביוטים והאביוטים בקרקע (הנ"ל) – לתוצאה ויזואלית ברורה או מעקב בעזרת חישה (מקרוב או מרחוק). השיטה המוצעת אינה מחליטה, אלא הינה כלי נוסף למגדל בקבלת ההחלטות על דישון ראש, בכל שלבי הגידול הרלוונטים לדישון.
כשתוכח אמינות השיטה, היא עשוייה להפחית את הצורך בבדיקות צמחיות בשלב 3-4 עלים. כמו-כן, לא סביר שבשנות האלפיים יימצא מגדל, שמדשן דשן ראש בעונה וימשיך כך ללא הצבה של מספר פסי יחוס בחלקות שלו. העבודה המוצעת מתוכננת להתבצע 2-3 שנים, עד שיוחלט האם השיטה מתאימה למגדלים בישראל או שאינה.
מטרת מחקר – לבחון את אמינות השיטה כתומכת החלטה בצורך בדישון ראש, במספר חלקות משקיות ברחבי הארץ. עם אישור יעילותה תהווה תוספת משמעותית לארגז הכלים בהחלטה על דישון ראש.
בוצע בעונה (2019):
בעונה זו הועמדו מספר רב של פסיי ייחוס בשדות החיטה (מעל 60), בעיקר בנגב ומעט באזורים אחרים בארץ.
- עקב שנת בצורת (בינונית-קשה מאד) ברוב אזור הנגב – בשלב מוקדם הופסק המעקב בחלק מהחלקות. חלקות רבות נוספות נקצרו לשחת ותחמיץ (עוטף עזה) – ויתרנו על מדידת יבול מספוא ותכולת החנקן בו.
- ביתר האזורים נעשה מעקב בזמן הגידול ע"י: צילומי לווין, סריקות חיישן קרקעי (דוד בונפיל) ובדיקות צמחיות במעבדה. ברוב החלקות במעקב, שנקצרו לגרעינים, לא היה ביטוי משמעותי ביבול לפס הייחוס! בחלקן, שכן היה ביטוי לפס הייחוס, הוא ניכר באחוזים בודדים ביבול או ב % חלבון. זה מחזק את העובדה שלרוב לא נצפו ההבדלים במעקבים (חישה מרחוק ומקרוב) במהלך העונה.
- ברוב רובם של האזורים בארץ לא הייתה "שטיפת חנקן" לעומק, אשר גרמה מחסורי חנקן בשדות (למרות העונה ברוכת המשקעים), או שהמגדלים הגיבו מוקדם לצפי במחסורי חנקן והוסיפו דישוני ראש בהתאם. בעובדה נקצרו יבולים גבוהים עם % חלבון תקינים.
- רק בחלקה אחת, שנכללה במחקר, בוצע דישון ראש, ע"ב פס ייחוס מוגבר. אבל לא הושארה ביקורת לא מדושנת (חוות עדן) – לטובת אימות הכוונת פס היחוס.
- דר' דוד בונפיל ויהודה ניר ביצעו עבודה רבה בשדות סעד וברור חיל בדישון מספר פסי יחוס, מעקב צמוד אחריהם וקציר גרגרים עם חיישן חלבון – ליצירת מפות יבול ומפות חלבון.
- 2 חלקות עם פסיי דישון עודף נקצרו ע"י הקומביין לקציר ניסיונות, עם חזרות – גם בהן ללא תוצאות משמעותיות (בחלקן מוסברות וחלקן פחות).
- פסי דישון בחסר – בוצעו במספר חלקות בנגב. ב-2 חלקות (בית קמה) זוהו אזורי החסר, למרות מיעוט המשקעים באזור זה. הופעת פסי החסר המוקדם גורם להגברת ערנות בשלב מוקדם, אולם איננו יכולים לדעת (או לחשב) בוודאות מספקת, מתי צפוי החסר גם בדישון המשקי. עובדה זו מחזקת את הכיוון בו אנחנו מיעדים את השיטה – לשימוש ב"פסי דישון עשירים".
תוצאות בדיקות צמחיות במהלך העונה:
לפי מצב החנקן בצמחים, ברוב החלקות הייתה תגובה לדישון המוגבר. בשלב זה תכולת החנקן הרצויה בצמח הינה 2.5-3.5%. התוצאות הנ"ל מסבירות מדוע לא התבלטו פסי הייחוס השנה, מלבד מקומות בודדים.
בחלקות בצפון נלקחו דגימות צמחים בשלב 3-4 עלים. תוצאות של ערכי חנקן גבוהים בטיפולים המשקיים, ללא הבדל מהפסים המוגברים.
סיכום, תובנות ודגשים להמשך:
- צילום הלוויין מראה את ההבדלים לפני שרואים בעין.
- ע"פ חוסר המופע של "פסיי התגבור" – ניתן לומר שהעונה לא היו מחסורי חנקן ברוב החלקות, אשר דושנו באופן מושכל ותקין בייסוד.
- ע"פ מופע "פסי החסר", גם באזורים יחסית שחונים העונה – ניתן להפיק מהם תחושת בטחון לגבי מנת הדישון המשקית אשר ניתנה.
- ייתכן מאד שבעזרת שיטה זו אפשר יהיה להפחית מנות הדישון יסוד בחלק מהאזורים.
- השיטה הינה כלי חשוב להדרכה – ועשויה לחזק את ההמלצות לגבי דישוני ראש בעת העונה.
- פסי דישון בחסר – הופעת פסי חסר בשלב מוקדם גורם להגברת ערנות מוקדם, אולם איננו יכולים לדעת (או לחשב) בוודאות מספקת, מתי צפוי החסר גם בדישון המשקי. עובדה זו מחזקת את הכיוון בו אנחנו מיעדים את השיטה – לשימוש ב"פסי דישון עשירים".
- הכרחי להמשיך במחקר ובתצפיות במשך עונה נוספת ויותר (כמתוכנן), ע"מ לחזק ולחדד את המסקנות שנתקבלו עד כה, ועל-מנת להחליט האם השיטה מתאימה לישראל.
דגשים לשיפור בהצבת פסיי הדישון ייחוס חנקן בחיטה:
- אופן הצבת פסיי הייחוס המיטבית– פס צפון דרום, או מזרח מערב (התאמה לפיקסלים של הלווין.) אפשרות נוספת – פס בניצב, או כמה שיותר בסטייה מכיוון העיבודים והזריעה בשדה. רצוי מאד (הכרחי) לדשן פס ברוחב כ-30 מטר (עבור פיקסל שלם של לוויין).
- תיעוד – הכרחי לסמן את 2 הקצוות של פס הדישון ע"מ שיהיה אפשר לתעד ולשמור ב GPS, להעביר ולשמור כשכבה על מפת גוגל, ונוכל לחזור מתי שרוצים, ואת מי שרוצים.
*עדיף לסמן את האזור דישון הייחוס כ"קונטור".
נספח –
הרחבה והסבר לגבי היתרונות והחסרונות של שיטת פסי יחוס "עשירים" לעומת "עניים":
פס עשיר-
יתרונו בכך שכל עוד אין מחסור בדישון המשקי, לא אמורים לראות את פס הייחוס. מרגע ההבחנה בפס הייחוס והצפי לאירוע גשם, אשר עשוי להגדיל את המחסור, ישנם כל הסיכויים לצורך אמיתי לדישון ראש ותגובה חיובית לדישון.
חסרונו עשוי להיות בזמן התגובה – מהרגע שכבר מבחינים בפס יתכן מצב של מחסור. עשוי להיווצר מצב של מחסור לאחר אירוע גשם. יתכן מחסור זמני בלבד, אולם הוא עלול להיות בשלב קריטי לגידול וליבול.
פס עני-
יתרונו בכך שההבחנה המוקדמת בו תתריע מוקדם על הסיכוי למחסור בשדה.
מכאן גם חסרונו – מרגע ההבחנה במחסור אין וודאות מתי ואם בכלל יגיע השלב המחסור לרמת הדישון המשקית (יתכן מחסור זמני בלבד או מחסור של 2-3 יח'N, כאשר ההפרש בדישון בין הפס העני למנה המשקית היה גדול יותר).
- פסי ייחוס עשירים בחנקן היא כנראה השיטה המקובלת יותר בעולם. ישנם פרסומים בנושא ממספר אוניברסיטאות בארה"ב (נברסקה, אריזונה ואוקלהומה), חלקם בשיתוף עם חברת Trimble וחיישן ה-Greenseeker.