נתונים מתוך Future Farming
בסיור בין הביתנים בתערוכת Agritechnica, בגרמניה ,ניתן היה לחוש זאת מיד: תערובת של התרגשות ומתח סמוי בקרב ספקי המערכות האוטונומיות. לא בגלל כשל טכנולוגי – רחוק מכך. האוטונומיה דוהרת קדימה במלוא המרץ; מעולם לא היה ההיצע רחב כל כך בתערוכת המיכון החקלאי החדשנית בעולם. חוסר הנוחות נובע ממקום אחר לגמרי: הטכנולוגיה והשוק נעים מהר יותר מכפי שספר החוקים האירופי מסוגל להדביק.
פריחה במערכות ה-Retrofit: המחירים בדרך למטה
הצמיחה המהירה בולטת במיוחד בקרב ספקי מערכות האוטונומיה בהתקנה על טרקטור סטנדרטי קיים. לפני שלוש שנים ניתן היה לספור אותם על יד אחת; כיום ישנם עשרות. יותר מבחר משמעו יותר תחרות – ובסופו של דבר, מחירים נמוכים יותר. כיום, מערכת אוטונומית כזו עולה לרוב בין 30,000 ל-60,000 אירו. בהתחשב במומנטום הנוכחי, זהו יעד ריאלי לצפות שהמחירים ירדו לטווח של 15,000–20,000 אירו בתוך שנים ספורות. צעד כזה יהפוך את האוטונומיה לנגישה עבור קבוצה רחבה הרבה יותר של חקלאים.
Kuhn לוחצת על הבלמים – ולא מסיבות טכניות
בו-בזמן, היצרנים הגדולים מאטים את הקצב, הדוגמה המובהקת ביותר היא היצרנית הצרפתית Kuhn הרובוט שלהם, ה-KARL, שמזכיר מאוד את ה-AgBot T2 של חברת AgXeed (שכבר פועל בשדות מסחריים), נראה ב-Agritechnica בשל ומוכן לעבודה בשטח.
למרות זאת, Kuhn לא מתכוונת להשיק אותו בקרוב. לא בגלל חוסר מוכנות, לטענתם, אלא כי לאף אחד אין תשובה חד-משמעית לשאלה מהותית אחת: כיצד מסדירים חקלאות אוטונומית באופן בטיחותי ובהיקף נרחב?
הכללים האירופיים אינם עמומים – הם פשוט מיושנים
למרבה האירוניה, הרגולציה האירופית אינה מעורפלת כפי שלעיתים נטען, “תקנת האם לטרקטורים” (EU 167/2013) מפרטת לפרטי פרטים באילו תנאי בטיחות ואישור דגם (Type Approval) טרקטור חייב לעמוד.
אלא שהאוטונומיה טרם הייתה קיימת כשהכללים הללו נכתבו. כתוצאה מכך, ערכות האוטונומיה מסוג Retrofit נופלות בין הכיסאות. ניתן לחבר אותן לטרקטור מבלי לבטל את אישור הדגם שלו – כל עוד הן אינן מתערבות בתוכנה המקורית של הכלי.
אולם, התערבות כזו היא בדיוק מה שרבות מהמערכות זקוקות לו כדי לתפקד היטב. זו הסיבה שעיקר תשומת הלב מופנית כעת לתקן ה-ISOBUS ובעיקר ל-TIM (ניהול טרקטור-מכונה): הנתיב החוקי והבטוח היחיד המאפשר לאוטונומיה לתקשר עם הטרקטור דרך מחבר סטנדרטי אחד.
יצרני הציוד המקורי (OEM) חוסמים את ההתקדמות
כאן נוצר החיכוך. יצרני הציוד המקורי הגדולים מסתייגים מפתיחת המערכות שלהם. לא בגלל מגבלה טכנית, אלא משום שהדבר מאיים על מעמדם האסטרטגי. מי ששולט בגישה למערכת התוכנה (Ecosystem), שולט בלקוח.
בינתיים, ספקים עצמאיים וחברות סטארט-אפ מחכים להבהרות לגבי האופן שבו ניתן לשלב אוטונומיה בדרגה 4 (אוטונומיה כמעט מלאה) במסגרת רגולטורית מסודרת. הטכנולוגיה מוכנה והרגולציה לא.
מקרה Monarch: חששות מאחריות משפטית מטלטלים את התעשייה
חוסר הנוחות התעצם בעקבות התביעה האחרונה בארצות הברית נגד Monarch Tractor. החברה, שזכתה בעבר לשבחים כ”טסלה של החקלאות”, הייתה בין הראשונות לשלב טרקטור חשמלי מלא עם אוטונומיה מלאה.
כעת החברה נמצאת תחת לחץ. משווק גדול טוען לא רק לכשלים טכניים, אלא גם לכך שהיכולות האוטונומיות של Monarch אינן עומדות בביצועים שהובטחו. בארה”ב, טענות כאלה עלולות להידרדר לתביעות של מיליוני דולרים – סכומים שאינם חריגים בענף הרכב.
זה עשוי להפוך למבחן הגדול הראשון של אחריות מוצר במיכון חקלאי אוטונומי. לא בגלל שהאוטונומיה לא עובדת, אלא כי חוקי האחריות הם “שדה מוקשים”. תביעה על “הבטחות אוטונומיות שלא מומשו” עשויה להספיק. יצרנים ברחבי העולם עוקבים בעניין ובחרדה. ללא קשר לתוצאה המשפטית, המקרה פוגע באמון בתעשייה המנסה להנגיש את האוטונומיה לחקלאים.
אירופה ממתינה ומסתכנת בפיגור
ובחזרה לאירופה, בעוד שבארה”ב, באוסטרליה ובחלקים מאסיה דוחפים מערכות אוטונומיות לשוק ללא היסוס רב, אירופה ממתינה לתיאום מדיניות ורגולציה שפשוט ממאן להגיע. כך נעצרת ההתקדמות. האוטונומיה יכולה לשפר את החקלאות באופן מדיד: מכונות קלות יותר, פעולות חכמות יותר, יעילות גבוהה יותר וניצול טוב יותר של הון. אך כל עוד הרגולציה משתרכת מאחורי המציאות, הפוטנציאל ימשיך להתאדות בין קבוצות עבודה, ודקויות משפטיות.
AgBot T2 של חברת AgXeed