בישראל, גידול חיטה למספוא חורפי מתבסס על זנים דו-תכליתיים המיועדים מראש או לקציר גרגירים או לקציר מספוא. התכונה המרכזית המשמשת מטפחים מדריכים ומגדלי הגד”ש בבחירת זני החיטה הדו-תכליתיים היא יבול הגרגירים ומשקלם הנפחי ולאו דווקא איכותו של המספוא הגס. כתוצאה מכך, בלית ברירה מתפשרים ומשתמשים הרפתנים בזנים דו-תכליתיים שיועדו במקור ליצור גרעינים. בפועל מתבצע הקציר למספוא בשלבים מאוחרים של הבשלת הגרגר מה שמוביל באופן בלתי נמנע לפגיעה באיכות המסה הוגטטיבית להאבסת עדר החלב.