מטרת הניסוי הייתה לבחון את תרומת הדשן החנקני להעלאת יבול הגרגרים בחימצה, בשדות שבהם קיימים חיידקי ריזוביום פעילים
רקע:
מזרע החימצה בארץ גדל בשנתיים האחרונות, נזרעו יותר מ- 100,000 אלף דונם, ובכך הפך גידול החימצה לגרגרים למשמעותי במחזור גידולי השדה.
החימצה גדלה בכל סוגי הקרקעות בישראל ולכן נזרעת מהנגב בדרום ועד לגליל העליון בצפון.
החימצה כמו שאר הקטניות נהנית מאספקת חנקן ע"י בקטריות קושרות חנקן. את החנקן מספקים חיידקי ריזוביום החודרים לשורשי הקטניות. החיידקים קולטים חנקן אטמוספרי והופכים אותו לחנקן זמין לצמח.
כדי שהחיידקים יהיו חיוניים לצמח הם זקוקים לקלוט חמצן, בלעדיו לא ניתן להפוך את החנקן האטמוספרי N2 לחנקן זמין לצמח. מכאן ישנה חשיבות רבה לקרקע מאווררת העשירה בחמצן.
באדמות שבהן לא קיימים חיידקי הריזוביום, מגדלים את החימצה עם דשן כימי שמכיל חנקן.
חיידקי הריזוביום הם אורגנזימים שחיים בסימביוזה עם הצמח, מספקים לצמח חנקן זמין ומקבלים מהצמח סוכרים. עם תחילת התירמול ויצירת הגרעינים הצמח מעביר פחות סוכרים לחיידקים, יתכן וזה פוגע בפעילותם.
את החימצה זורעים בחודשי החורף ובמקרים רבים ניתן לראות כי העיבודים בקרקע רטובה להכנת מצע זריעה כמו: קילטור, ריסוס, סימון וזריעה גורמים להרס מבנה הקרקע ולהידוקה ומכאן לחוסר איוורור.
לחיידקי הריזוביום יש בקרקע אויבים שונים אשר גורמים לתמותתם ולהפסקת פעילותם. הידוע שביניהם הוא זבוב המיקרופזה אשר הרימה שלו אוכלת את הפקעיות של החיידקים.
מדי שנה ניתן לראות שדות חימצה שבהם קיימים אזורים חיוורים (ברוב המקרים זה נובע ממחסור בחנקן ולאו דווקא ממחלת הפוזריום) לאחר מכן היבול המתקבל נמוך הרבה מהצפוי. ברב המקרים ניתן גם לראות את הקשר בין הצמחים החיוורים לקרקע מהודקת, או להצפות במים במקומות הלא מנוקזים בשדה.
להערכתנו ההצהבות בצמחים נובעות ממחסור בחנקן, היות והחיידקים לא מספקים חנקן בקרקע מהודקת או בקרקע רוויה במים שאין בה מספיק חמצן.
בעבר ערכנו מספר תצפיות בדישון חנקן, ברב המקרים ראינו תגובה מסוימת לתוספת יבול.
בגד"ש שקמה (שותפות בית קמה ומשמר הנגב) מגדלים חימצה מזה מספר שנים, היות והקרקע עניה בחיידקי הריזוביום, נוהגים לדשן לאורך כל עונת הגידול כ-15-20 י"ח חנקן לדונם, בשנים האחרונות היבולים הממוצעים היו 500-600 ק"ג/ד מהגבוהים בארץ.
היבולים הגבוהים בשדות הדרום והנגב מרמזים על כך שאספקת חנקן לצמח בכל שלבי הגידול תתרום להנבת יבולים גבוהים יותר מהמקובל. הדישון החנקני מהווה כגיבוי לפעילות החיידקים, וכתחליף להם כאשר הם לא מתפקדים מסיבות שונות שפורטו להלן.