ארגון עובדי הפלחה
מחירון דיגיטלי
ניר ותלם 3
נושא לדיון - אפריל 2007

לפני כחודש ביקרנו בתערוכת סימא 2007, בפריס. התערוכה היתה גדולה ומרשימה. תערוכה זו נערכת אחת לשנתיים, ואני ממליץ לכל חקלאי וגד"שניק, לבקר בתערוכה זו לפחות פעם אחת, ולקבל קצת פרופורציות.

במהלך התערוכה "אספנו" הרבה חומר, שמתוכו היו מספר מאמרים המתארים את מצב החקלאות באירופה. אני מביא ציטוט מתורגם מאחד המאמרים:

לפני כ- 25 שנה, הוחלט על מדיניות רפורמות באירופה, שקרויה: CAP REFORMS (Common Agricultural Policy).  רפורמות אלו עסקו במגוון נושאים הקשורים בחקלאות:

 

החזרת הפריון בחקלאות לסדר היום

בתחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת, למדיניות החקלאית באירופה היו 3 מטרות עיקריות:

א.       להגדיל את הייצור החקלאי, על מנת לספק לאוכלוסיית אירופה את רוב המזון באופן עצמאי, ובצורה אמינה.

ב.       לשחרר כח אדם מהסקטור החקלאי, לסקטור התעשייתי, הצומח במהירות.

ג.        להגדיל בצורה משמעותית את הרווחיות בחקלאות, דרך הגדלת הפריון.

מדיניות זו הצליחה להשיג את מטרותיה בשלמות. אבל, בהמשך שנות ה- 80 וה- 90, נושא ההגנה על איכות הסביבה, תפס מקום מרכזי בסדר היום.

 

1992 : רפורמת התבואות

למדיניות הדגנים החדשה היתה השפעה טראומטית כאשר הוצגה לראשונה. המטרה היתה להוריד בהדרגה את מחירי הדגנים האירופאיים, שהיו גבוהים, לקו המחירים העולמי. מערכת סיבסוד הוקמה על מנת לאזן את הצניחה במחירים.

היצרנים היו בהלם, והיו כאלו שלא האמינו שהתמיכות ישולמו – כל ההשקעות צנחו באופן דרמטי כתוצאה מכך. אבל, כמה עונות קציר מוצלחות לאחר מכן, והחקלאים הבינו שאין דרך חזרה: כדי להיות רווחיים, החוות היו חייבות להמשיך ולהשקיע. נוחות, בטיחות ודיוק, בנוסף לביצועים, היוו אתגר למשקיעים בציוד.

הרפורמה של 92' התחזקה ב- 99', ובשנית, ב- 2003. כתוצאה מכך, חקלאי הדגנים נחשפו לתנודות מחיר קיצוניות. והם הרוויחו כאשר המחירים עלו, כמו ב- 2006. ואילו הסובסידיות נשארו קבועות. (תמיכה קבועה, לא מותנית במחיר).

 

2003: הסתגלות או דרך חדשה

הרפורמה של CAP 2003 לא היתה לפי לוח הזמנים המקורי של CAP. למרות זאת, המהפכה של "אמצע הדרך" שינתה את העקרונות המנחים של המדיניות החקלאית על ידי "הפרדה" (ניתוק), בין הסובסידיות, לייצור. ועוד עקרון הוחדר: התנייה סביביתית על מנת לדרוש סובסידיות, חקלאים אירופאים חוייבו לעמוד במספר תקנים סביבתיים, וזה חיזק בהדרגה את ההגנה הסביבתית במגזר החקלאי, ויצר תפיסות חדשות. כתוצאה מכך: התפתחה "טכנולוגיה סביבתית".

 

      2006: שיטת התשלום הקבוע לחקלאי נכנסת לתוקף

בצרפת, רפורמת  2003 CAP  ובייחוד ההפרדה בין הסובסידיות לייצור, הובילה להצגתו של "תשלום קבוע לחקלאי", בשלהי 2005 ותחילת 2006. כתוצאה מכך, מ- 2006, חלק מהסובסידיות המשולמות לחקלאים עדיין היו מקושרות לייצור, בעוד החלק הגדול של הסובסידיות, ניתנו בצורת תשלום קבוע לחקלאי, וחושבו על פי הסובסידיות שניתנו במהלך 2000, 2001 ו- 2002.

יישום הרפורמה הצריך כמות אדירה של עבודה מנהלתית בכדי לאשר את ה"תשלום לפי חקלאי", ולהעריך את הסובסידיות השנתיות הקבועות שיש לשלם עד 2013. זה בהחלט השפיע על המורל של היצרנים, אבל לא במידה כזו שנוצר שינוי משמעותי בהתנהגותם. בסופו של דבר, כפי שיועץ ניהולי מנוסה הסביר לעיתונאי מומחה, באוגוסט 2006, "לתשלום הקבוע לחקלאי תהיה השפעה שולית על גידול התבואות".

 

מה לנו ולנעשה באירופה

הואיל ומדובר בעולם גלובלי קטן, כנראה שסדנא דארעא, חד הוא. ומה שהיה טוב לאירופה, טוב גם לנו. וגם אנו, בארץ, עברנו במהלך 25 השנים האחרונות, מספר רפורמות בחקלאות, ומ- 60,000 חקלאים פעילים לפני 20 שנה, יש היום כ- 15,000 חקלאים, וגם אצלנו מתייחסים לנושא איכות הסביבה ברצינות, וברוב הנושאים החשובים והעיקריים, אנו נוהגים כמו באירופה. אך ישנם מספר נושאים שבהם אנו מנסים להיות יוצאי דופן.

מדיניות הסובסידיות באירופה ראויה ללימוד וחיקוי על ידינו, וזה נכון משתי בחינות:

א.       כנראה והשיטה שם הצליחה ושומרת על החקלאות והחקלאים.

ב.       השוק שלנו הוא אירופה. לא ניתן להיות תחרותיים כאשר בארצות השוק מסבסדים את החקלאים ואצלנו, מקטינים כל תמיכה.

התפרסם בעיתון "גלובס" ראיון עם שר החקלאות, בו השר מודיע שהוא מעוניין שהממשלה תצא מהבעלות על קרן לביטוח נזקי טבע, וזאת בשם קדושת התחרות. אין לנו התנגדות שתהיה תחרות - זה טוב לכולם, ואולי טוב שהממשלה תצא מקנט, ותכנס במקומה חברת ביטוח מסחרית, אבל שינוי זה צריך שייעשה רק בשני תנאים:

א.       הממשלה תמשיך לתמוך בביטוח נזקי טבע ובביטוח אסון טבע, ברמות הנוכחיות, ואף תגדיל את תמיכתה.

ב.       שבחברת קנט ישארו למגדלים 50% מהבעלות.

וגם בנושא זה, ניתן ללמוד מהאירופאים, אצלם הממשלות מגבירות את מעורבותם והשתתפותם בביטוח נזקי טבע. ומה שנכון לאירופאים, נכון הרבה יותר לגבי האמריקאים, שם יש תמיכה מאד רחבה בחקלאות, ועל כך בפעם אחרת.

 

 

                                                                                                גרשון שליסל

 

 

 

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד