ארגון עובדי הפלחה
ניר ותלם 3
מחירון דיגיטלי
נושא לדיון - אוגוסט 2006

 

לפני פחות מחודש נפרדנו לתמיד מחברנו, צבי שקל ז"ל, ששימש כמזכיר ארגון עובדי הפלחה במשך קרוב ל- 6 שנים, מיולי 1988 ועד אפריל 1994.

ציבור היוגבים מרכין ראש לזכרו של צבי שקל. איבדנו חבר יקר, חקלאי בכל נשמתו, איש עבודה ויצירה, שהיה מראשי הענף, עם נסיון רב-היקף, בעל חזון ואחד ממתווי הדרך של הענף בנושאים שונים.

בשיחתנו הטלפונית האחרונה, לפני כחודשיים, שאלתי אותו לבריאותו ולמצב רוחו והוא מיד הוביל את השיחה לעניינים ארציים של גשם ובצורת, תמיכה ויבולים.

אין אדם הולך לבית עולמו לבד, תמיד מלווים אותו מעשיו, ובעיקר דברים שכתב, המשמשים מצבה של אותיות לזכרו. רפרפתי במאמרי "נושא לדיון" שכתב צבי בשש שנותיו כמזכיר הארגון, ומתברר שהנושאים שהיו רלוונטיים אז, רלוונטיים אף היום, ואולי אף יותר.

כחודשיים לאחר כניסתו לתפקיד, בספטמבר 1988, כתב: 

 

"יש ליצור מסגרת מאוחדת של כל ענפי החקלאות.

במערך היצרני של מדינת ישראל, על כל ענפיה, החקלאות נמצאת בשנים האחרונות במצב של קיפאון, אי-פיתוח ואפילו בנסיגה כלשהי לעומת ארצות בהן הפיתוח החקלאי בקצב מואץ; זאת בזכות המשאבים הכספיים שהממשלות מזרימות לקידום החקלאות על מנת לשמור על המרקם החקלאי שלהן.

ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם המערבי, שחקלאיה לא נהנים מתמיכה ממשלתית. ארה"ב משקיעה כ- 240 מיליארד דולר לפיתוח וסיוע לחקלאות; באירופה נתמכים חקלאי השוק המשותף בכל הענפים, למרות עודפי מזון בכל המובנים. ואילו מדיניותה של ממשלת ישראל, או ליתר דיוק, של משרד האוצר היא: במידה שיש מוצרים במצב של היצף – ועל פי רוב זה קיים – המחירים לחקלאי ישראל נקבעים בהתאם לכך.

המצב ברור: החקלאות בישראל אינה מסוגלת להתחרות במדינות עם פוטנציאל ואמצעי ייצור זולים בהרבה, נוסף לתמיכה הניתנת לחקלאים.

היות והמערכת הממלכתית הולכת ו"מתרחקת" ממעורבותה בסקטור החקלאי, עלינו, החקלאים, ליצור מסגרת מאוחדת של כל הענפים על מנת לעמוד בפני לחצים של הגורמים השונים שינסו לקעקע אותה.

דברים אלה נכונים אף יותר היום, בהקשר עם "התאחדות חקלאי ישראל".

 

במרץ 1989 כתב צבי שקל בהקשר לשותפויות גד"ש. מאמר זה הוביל בהמשך שותפויות רבות שקמו מאז:

 

"סנוניות ראשונות לשיתוף מקצועי וענפי.

עקב המצב העגום בחקלאות, ובמיוחד בגידולי השדה, גברה ה"רוטציה" – חילופים מהירים מדי בצוותות של ענפי השדה. במצב הנוכחי נפגעת הרמה המקצועית, הצוותות הם ללא נסיון וגובר המחסור בכח אדם בענפים. ראינו זאת ביתר-שאת בשנה שעברה, וזה נתן ביטויו גם בתמורה לגידול. קיימים מצבים, שחלקות-גידול זהות של משקים שכנים, הגובלות אחת לרעותה, בתנאים אקולוגיים, קרקע ומים שווים – אבל רמת ההכנסות שונה בהרבה בין משק אחד לרעהו; ואין צורך להביא דוגמאות נוספות למצב שנוצר.

לנוכח המצב שקיים בחלק מהמשקים, באיזורים שונים בארץ, לא נראה לי שיש סיכוי קרוב להיחלץ ממצב זה. ארגון עובדי הפלחה מנסה להביא לידי שיתוף או איחוד של צוותות בגידולים שונים. כבר היום יש סנוניות ראשונות, משקים מסויימים רואים את ההיגיון בדבר זה ומתחילים להתארגן בהתאם. אנו כארגון, כחושבים שתהיה תועלת במידה וזה יגיע ליישום בחלק של המשקים; וההצעות הן רבות, בהתאם למצב במשקים היום. נוסף לכך, בהסתמך על המצב הכלכלי של הישובים שאין ביכולתם לחדש או לרכוש ציוד חדש, יש הגיון לנצל את הציוד של משק שכן. אשר לבעיית חוסר כח אדם מקצועי לשיקום הציוד, נראה לנו שיש הגיון בשימוש הציוד של השכן, בעזרה או שיתוף, בהתאם לתנאים- ניצול אמצעים, שבסופו של דבר יהיה לו ביטוי בתרומה חיובית. אי לכך, הארגון לקח על עצמו את המשימה ומנסה לשכנע את הנוגעים בדבר להתחיל להגביר זאת כבר בעונה הקרובה."

בפברואר 1993, התייחס צבי שקל לנושא המחקרים: 

 

אסור לייבש את המחקר"

הנושא אמנם נדוש אין ספור פעמים, אך עדיין לא מיצינו אותו עד תום, ולמעשה אין לנו תשובה מעשית לחוקרים, שאנו מעוניינים וזקוקים לקבל בעזרתם פתרונות לבעיות בגידולים ייחודיים, כמו למשל גידול החמניות.

ההתייחסות שלנו למחקר באופן כללי עדיין לא החלטית או מוחשית. התרגלנו במשך שנים לקבל את המחקר על המגש, הרבה עבודות מחקר היו וייתכן שחלקן מיותרות ולא רלוונטיות, אבל באופן כללי, במשך שנים יצאנו נשכרים מזה; ועובדה שהחקלאות שלנו התקדמה כברת דרך לעומת ארצות אחרות.

היום אנחנו עומדים בפני שוקת ריקה. הצורך לדרוש, לעניין, לבקש, לשכנע גורמים שונים לקבל תיקצוב לנושאי מחקר חשובים ביותר – לשווא. ולנוכח המציאות שנקלענו אליה, לא תעזורנה לנו הצעות ועצות איך לממן מחקר; זאת השקעה לטווח הקרוב והרחוק כאחד.

הפסקת המחקר היום, או האטת קצבו בגלל מחסור במשאבי מימון, יביאו למפולת בחקלאות;


 
ביוני 1993, כתב צבי דברים בנושא ההדרכה, שנראה כאילו נכתבו היום


ההדרכה החקלאית הולכת ונעלמת

רבות דשנו בכל הרשויות הנוגעות בנושא ההדרכה החקלאית, אך פתרון עדיין לא נמצא. מזה שלוש שנים מתקיימים דיונים על שינוי מבנה שה"מ – ופתרון מעשי אין. בינתיים הטבע עושה את שלו, ריענון בכח אדם צעיר לשורות ההדרכה לא נראה באופק, ומספר אנשי ההדרכה הולך ופוחת ואף נשחק.

משנת 91' ועד מחצית שנה זו עזבו את שה"מ כ- 150 יועצים ומדריכים בפועל. הבעיות בחקלאות לא קטנות היום, אלא להיפך. בענפי החקלאות השונים קיימות רוטציה ותחלופה מואצת מאד, מסיבות שלא כאן המקום לפרטן, והתוצאה בפועל היא, שבהרבה ענפים חקלאיים מתחייב תיגבור בהדרכה. החקלאים זקוקים להדרכה אשר עונה לבעיות בשדה ובמחקר יישומי. המעמסה הכספית הולכת וגדלה על כתפי החקלאים.

ההשתתפות הכספית, באמצעות אזורים או ארגונים כלכליים השייכים לחקלאים, היא לא מעטה. נשאלת השאלה: עד היכן?"

 


 
נושא המו"פ וההדרכה מלווה אותנו עשרות בשנים ובכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו.

בתקופתו של צבי, עבר ענף הפלחה את המהפכה הגדולה ביותר בענף, מאז קום המדינה ועד היום, את הפרטת קליטת החיטה ושיווקה.

צבי היה מעורב עד עמקי נשמתו במהלך זה. הוא כתב על זה אין ספור מאמרים. המאבקים היו קשים - הן לקראת ההפרטה, מול האוצר ומשרד החקלאות, והן לאחר ההפרטה, מול הזכיין הראשון, "אולגס" (וכנראה שסדנא דארעא חד הוא). לפעמים הוא נשמע ממורמר ומתוסכל כאשר הכל הסתבך, אבל לבסוף הוא הוביל אותנו ושרדנו את התהפוכות.

במהלך תקופת כהונתו, שנת 1993 היתה שנת שמיטה, שאף היא הדירה שינה מעינו והוא התפלמס מעל גבי העיתון עם הממשלה, הרבנים, ואף עם החקלאים. וגם בנושא זה הדברים נהיים גרועים משבע שנים לשבע שנים, ועוד נכונו לנו עלילות.

באפריל 1994 חזר צבי לקיבוצו חצרים, לשדות הפלחה ותמיד שמחתי לפוגשו בבגדים הכחולים, לשאול שאלה, להתייעץ, ולדעת שהוא בשטח.

יהי זכרו ברוך.

 

גרשון שליסל

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד