ארגון עובדי הפלחה
ניר ותלם 3
מחירון דיגיטלי
נושא לדיון - נובמבר 2005

 

במהלך השנתיים האחרונות, כתבתי מספר פעמים במאמריי במדור "נושא לדיון", על החשיבות הגדולה שאנו רואים בתמיכת המדינה בגידולי הבעל בנגב. המטרות הן לאומיות, ציוניות, סביבתיות וראויות, מכל בחינה שהיא, לתמיכה. ואכן, המדינה מכירה בחשיבות הנושא וברוב השנים יש תמיכה כלשהי, אשר גובהה משתנה משנה לשנה.

 

לאלו שלא מכירים את כל הפרטים, אתאר בקצרה איך הטכניקה בנושא התמיכה:

החל משנת 1989, חולקה הארץ ל- 4 אזורים – א', ב', ג', ד' – מהצפון לדרום, בהתאמה, כאשר לכל אזור נקבעה רמה נורמטיבית של יבול, ולכל אזור נקבע כל שנה היקף ההוצאות לדונם, ובמידה והמכפלה (יבול נורמטיבי כפול המחיר השנתי) בפועל, לחיטה, נמוכה מ- 82% מההוצאות לדונם, זכאי אזור זה לתמיכה.

הסדר זה פעל בתחילה תחת הסכם חתום ובהמשך, כל השנים, ללא הסכם ובהתאם לאפשרויות. כמעט בכל השנים אזור ד' היה זכאי לתמיכה, אזור ג' – לעיתים רחוקות, ושאר האזורים – כמעט אף פעם.

טכניקה זו גרמה לכך שחקלאים הסתכנו, ומתוך תקווה שעולם כמנהגו ינהג, עיבדו וזרעו, אבל אף פעם לא ידעו האם באמת יקבלו תמיכה וכמה.

 

לאור מצב זה, קיימנו דיונים עם משרד החקלאות ומשרד האוצר, לשנות את השיטה ולקבוע מודל תמיכה לכל גידולי הבעל (ולא רק לחיטה ולשעורה). התמיכה תהיה לדונמים קבועים, תחת הבטחת החקלאים לגדל בשטחים אלה, לאורך זמן, מגוון גידולים, לפי מחזור זרעים מסודר.

אנו תמכנו במודל זה, המבטיח ומייצב את הענף. גם הגורמים הממשלתיים מולם עבדנו רצו במודל זה, אך בסופו של יום, האילוצים התקציביים הכריעו, והאוצר ביקש להקפיא את המודל עד שירווח, ובינתיים, אנו ממשיכים בשיטה הלא חתומה ובהתאם ליכולת האוצר.

 

בשנת 2004 נפל דבר. לאחר הרבה שנים, בהן מחיר החיטה הסתובב סביב 170$ לטון, המחיר נקבע ל- 203$ לטון, ולא היינו זכאים לתמיכה ע"פ המודל הישן. אך "אליה וקוץ בה" – המחיר היה טוב, אבל בנגב הרחוק היתה בצורת קשה, כך שהמכפלה לפי הנורמה לא מזכה בתמיכה, אך החיטה "לא שמעה" על נורמה זו. ויש לציין לטובה את אנשי משרד החקלאות והאוצר, שנענו לבקשתנו, והקציבו סכום כלשהו לטובת הנגב הדרומי, שמדרום לקו הבצורת. לאזור זה קראנו אזור ה'.

 

השנה חזרנו למודל הישן ואזור ד' זכאי לתמיכה, אך אנו ומשרד החקלאות מעוניינים להמשיך ולהפריד בין אזור ד' שמעל לקו הבצורת, לבין אזור ה', ולחלק את הסכום, לא בצורה שווה אלא להעדיף בצורה משמעותית את אזור ה'. נושא זה אמור להסגר בימים אלה.

 

מאז שמודל התמיכה, שנדון ב- 5 השנים האחרונות, נגנז, אנו והממשלה מחפשים כל הזמן רעיונות ושיטות לקבוע שיטה שתבטיח את אחזקת השטחים באופן קבוע ע"י החקלאים.

בעקבות ביקור של נציגי הביטוח החקלאי הפדרלי מארה"ב, אשתקד, עלה רעיון לפתח כלי ביטוחי, המבטיח את ההכנסה לחקלאים, בעיקר בגידולים בהם יש מחיר בינלאומי, כמו כותנה וחיטה. בדומה לביטוח נגד נזקי טבע, הקיים כיום, להרחיב את הביטוח כך שהוא יכסה את המבטח, כאשר המכפלה של יבול כפול מחיר נמוך מסף מסויים. זה טוב לאזור הנגב וזה טוב לכל אזורי הארץ. המחיר יהיה מחיר הבורסה עם מקדם מסויים והיבול יהיה לפי מדגם ארצי בפועל. המדינה תשתתף בעלויות הפרמיה ביחד עם החקלאי.

לשמחתנו, רעיון זה מקובל על כל הגורמים – משרד האוצר, משרד החקלאות, קנט, ואף על חקלאים רבים איתם התייעצנו. אנו בשלב בו התבקשה קנט להציע מודל מפורט לרמת פרמיות, סיכונים, תגמולים ועוד. כמובן שבמודל זה, על החקלאי יהיה לשלם ביטוח גבוה יותר מהנוכחי, אבל בכך יקטנו הסיכונים והיציבות תישמר.

אנו מעוניינים בהרצת הנושא מהר ככל האפשר ונמשיך לעדכן את החקלאים כל הזמן.

 

                                                                 גרשון שליסל

                                                                    מנכ"ל

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד